אל הרבי נכנסו ליחידות זוג הורים ושני ילדיהם, בן ובת. שאל הרבי את הבן האם הוא יכול לומר לו את פרשת קריאת שמע. הבן הסתתר מאחורי אחד ההורים ולא אמר כלום. פנה הרבי אל הבת ושאל אותה האם היא יודעת ואם היא תהיה מוכנה לומר לפניו את פרשת קריאת שמע. הבת מיד אמרה בקול צלול ובוטח את פרשת קריאת שמע. מיד כשהיא סיימה, פתח הרבי את המגירה הוציא מתוכה מטבע ונתן לה, מיד לאחר מכן, הוציא הרבי עוד מטבע ונתן אותו לאם תוך שהוא אומר לה, כשהבן יאמר בבית קריאת שמע, תני לו בבקשה את המטבע.

האדם נוטה לראות את הזולת על פי רוב מבעד למשקפיו הוא, כך מתבצעת הלכה למעשה כל ההסתכלות הכוללת בתוכה את כל המתרחש הן בביתו והן במקום עבודתו.

כשהמדובר הוא בסביבה בוגרת, הרי שכל מערכת ההפנמה וההחצנה באה לעיתים קרובות מנקודת חשיבה מבוססת ובשלה רגשית. אולם כשהמדובר הוא בשכבת גיל הרך, הרי שכל התובנות משתנות. רמת הרגישות שואפת לגבהים ולעיתים אף השמים אינם גבול.

כאן במקרה שכזה, נחוצה החשיבה החיובית, חשיבה הנותנת מקום להזדמנות שניה, שלישית ואף יותר מכך. בעצם, ככל שיידרש. ילד מצוי בשלב בחייו בו הוא מפתח את מיומנויותיו, שלב בו מסע הרכש שלו מצוי בעיצומו. אם נשאיר לו מדפים ריקים, לא יהיה לו מה להוסיף לסל הקניות שלו. היכולת שלנו להנחיל לו את הראיה שלנו כמוצר מועדף, אינה רק נותנת מענה למקרה נקודתי, היא משליכה רבות על המשך חייו, על הדרך בה הוא יראה את העולם. אילו משקפים הוא ירכיב.

לא אחת אנו פוגשים באנשים נרגנים, גילם מתקדם, אולם בשלותם מעולם לא התקדמה עמו. הם נושאים בחובם את הראייה הבלתי חיובית של הוריהם, לא אפשרו להם לראות בצבע הנכון את העולם.

באותה מידה גם חיי הנישואין, חומר הבנייה האיכותי ביותר הינה הראיה החיובית. ראיה המסייעת לבני הזוג לבנות באופן יציב את התא המשפחתי שלהם, בנייה איתנה לאורך ימים, הרעיון הטמון בחשיבה האיכותית הינו הצורך הבסיסי של כל אדם לקבל מסר אימוני בו ובכישוריו. אדם שנשללת ממנו התובנה כי יש אימון מלא בו כמכלול ולא כאוסף חלקי חילוף המשלימים כל אחד על פי ערכו מוצר שונה, לעולם לא יהיה יצרני ולעולם לא יהיה מסוגל לתרום לאווירת השותפות האידיאלית הנחוצה לקיומו של בית בריא.

ראיה חיובית ובית המתנהל באורח בריא ותקין הינם הבסיס האיכותי ביותר לשם הצמחת דור בריא.