מספרים כי פעם הבלן בבית המרחץ נכנס אל אולם המרחץ והכריז: 'הטיפש שיצא החוצה מן המרחץ . . .', לפתע נשמע קול ענות חלושה, 'מדוע דווקא אני . . . ?'

מי קבע שאתה הוא הטיפש?… אלא מה?! כך הנך נתפס בעיני עצמך ונראה לך כי כך כל העולם רואה אותך.

לעיתים, האני העצמי הוא הקובע כיצד תקלוט כל הסביבה את השדר אותו תשדר, "אני עצמי" אשר נבנה בעמל ובמינון נכון מביא לידי כך שבהמשך חייו ובבגרותו יידע הנער/האיש להתמודד בבגרות ראויה עם כל מהמורה אשר תקרא לפניו בנתיב חייו. לעיתים כאשר נוטלים ממנו את הבסיס לקבלת החלטה עצמאית, מתרקם לו "אני עצמי" שאינו פנוי לשקלל את רצונות הזולת כהלכה.

ראיתם איזה יופי, הוא הגיע עד התקרה, זה גבר, הוא כלל אינו מפחד, הוא אפילו לא מצמץ בעיניו הגיבור הזה, כמה שהוא דומה לאבא שלו . . . הרם הורד, הרם הורד, תעופה קלה ימינה ואחר כך שמאלה, ממש טיס ללא רישיון . . .

יכולנו לדמיין לרגע כי המדובר כאן בפרח טיס בראשית דרכו אשר בתעוזתו מפאר את השושלת…

הדבר רווח בעיקר בקרב הורים צעירים המשוכנעים כי חלק בלתי נפרד מהצגתו של יורש העצר לקהל הצופים כרוכה בתצוגות אקרובאטיות משולבות פעלולים עוצרי נשימה. בין קהל הנוכחים בחדר הפיקוד של נמל התעופה הביתי ישנם כמה הנראים כמועמדים ודאיים לתעוקת חזה והתקף לב קרב ובא, אולם למפעיל המופע אין הדבר נוגע כלל, הוא אחוז התפעלות עצמית, הוא נוסק אל על יחד עם העולל . . .

לו רק יכול היה העולל להביע את דעתו על המאורע, היה מוחה נמרצות על מנת הפחדים המורעפת עליו בעודו עול ימים וחסר ישע. אולם זכות הבחירה נטלה ממנו, אין הוא שותף כלל להליך החלטות אם היה כזה בכלל, ולימים אף יתכן כי דברים אלה יהיו צרובים בתודעתו כאירוע גדוש סיוטים.

למעשה תופעה זו הינה רק סימפטום המאפיין התנהגות מונחית מתוך ראיית האני במרכז העשייה וכל היתר נועד על מנת לשרת ולתת מענה לסיפוק האישי. תופעה זו מועברת ומועצמת מדור לדור, כשכל דור מנסה להכניס בה מוטיבים אישיים משופרים.

רבים הם המקרים בהם הורים מנחיתים הוראות על ילדיהם ואינם טורחים לשתף אותם במניעים שהביאו אותם להחלטתם, כך שהדברים יוצרים תסכולים לא מעטים, הילד חש תלוש מהמציאות המתהווה סביבו ואיננו מבין אף לא באופן חלקי את המתרחש סביבו.

הכוח הנתון בידי ההורה מנוצל לא אחת שלא כהלכה ומביא בעקבותיו להתפתחות לא תקינה של דור נוסף. ילדים החשים מחוברים לדינאמיקת העשייה המשפחתית, הינם ילדים רגועים ושלווים יותר מאלה שאינם מחוברים. אין הדבר מחייב מהיום לשתף בכל תהליך את הילדים, אלא שיש לתחום גבולות ברורים בין המותר, המיותר והאסור וכשהדברים ברורים לכול, מתנהלים להם הדברים על מי מנוחות.