הסדר שקבעו חז"ל בליל הסדר הוא שפותחים בגנות. מתחילים בעניין של חיסרון וגנות, "ארמי אובד אבי", ורק אחר כך ממשיכים עם הגאולה. אף אני רוצה לפתוח באותו אופן. פותחים בגנות.
"איזהו שוטה? המאבד מה שנותנים לו". שוטה הוא מי שמאבד מתנה שנותנים לו. נותנים לו מתנה נפלאה, וחס ושלום אין לו החכמה להשתמש במתנה ולנצל אותה והוא נותן לה ללכת לאיבוד.
כלפי מה הדברים אמורים? השבוע בליל י"ט כסלו, זהו לילה שבו השמיים פתוחים. זהו לילה שבו הבטיח האדמו"ר הזקן שבו יתעוררו רבבות רבבות אלפי ישראל בתשובה.
זהו לילה שבו יש לנו ההזדמנות להתעורר, כל אחד ואחד, בעניינים של קדושה, בהחלטות טובות על לימוד תורה, בהחלטות טובות על הידור בקיום מצווה, בהחלטות טובות בהוספת תורה וקדושה. הכוח ישנו בלילה הזה.
בערב זה נסב יחד להתוועדיות אל תוך הלילה וננגן ניגונים חסידיים, ואני רוצה להקדים: מהו התוכן של ניגון חסידי?
ניגון חסידי הוא קולמוס הנפש. ניגון חסידי זה הזדמנות לכל אחד ואחד מאתנו לחשוב בזמן הניגון על הרגש של קדושה, על הרגש של התעוררות, על החלטה טובה. הניגון הוא זמן שבו יש לנו אפשרות לזעוק את זעקת הנפש. באופן כללי, בחברת אנשים קשה לזעוק, אבל תוך כדי הניגון, במילים של הניגון, בתווים של הניגון, הלב זועק את הרצון שלו לקרבת אלוקים.
הלב זועק את הרצון שלו לצאת מהמצב הלא רצוי שבו הוא נמצא ולהתקרב לקב"ה. הזמן הזה של הניגון הוא זמן יקר וקדוש. זהו זמן שבו כל אחד ואחד עם תווי הניגון מתייחד עם ההתוועדות שהוא חווה קודם, עם דברי המוסר שהוא למד קודם, עם נקודות ההתעוררות לקדושה. והוא חושב איך הוא מוריד את זה בפועל.
הזמן הזה שבו נהיה כולנו שותפים בניגון, זהו זמן שלנו להתאחד עם בורא עולם במחשבה שלנו, בקול הנגינה. קול הנפש שמתאחדת עם בורא עולם.
•
אני רוצה בהזדמנות הזו לשתף אתכם בחוויה שמיימית שחוויתי אני בעצמי לפני שנים, כשהייתי בחצרו של הרבי בשנת לימודיי שם. הסיפור הזה ימחיש מה היא באמת החלטה וכיצד מורידים אותה אל הפועל. אני לא בא סתם לספר, אלא אני בא יחד עמכם לחוות מחדש את אותה חוויה.
זה היה כבר החודש השלישי אחרי תחילת השנה. בחודש הראשון בחור מגיע עם חיות גדולה, ניצול הזמן, למידה בשקידה והתמדה. עוברים כמה חודשים ומגיעה חולשה מסוימת. גם הריחוק מהבית קצת עושה את שלו. ויש רצון להתחזק. הסדר בהתוועדות אצל הרבי היה, בעת הניגונים שבין השיחות, שמגביהים את היד עם כוסית לחיים, והרבי מסתכל סביב ומהנהן בראשו – כך היינו יודעים שהוא פונה אלינו – ואומר "לחיים ולברכה".
בהתוועדות המדוברת, היה זה בשבת, החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי; אני רוצה לשפר את השקידה וההתמדה, שאחזור להיות כמו בהתחלה, אני רוצה שוב ללמוד כמו שהרבי רוצה שאני אלמד, בהתמסרות לתורה. אבל אני רוצה נתינת כוח, אני מגביה את היד עם כוסית לומר "לחיים" בהתוועדות, ואני מחכה למענה מהרבי שיאמר "לחיים ולברכה". אני מחכה ומחכה. מי מכם שראה וידאו של הרבי זוכר שהרבי מסתכל לצד זה, אומר "לחיים" וכל אלו שהרבי פנה אליהם שותים, הרבי מביט לצד השני, מהנהן בראשו הקדוש "לחיים" וכל אלו שהרבי פנה אליהם אומרים "לחיים".
אני עומד ועומד ומחכה, והרבי לא מביט לעברי. ואז אני חושב בליבי: כנראה שההחלטה שלי לא היתה אמיתית. אמרתי שאני רוצה להשתפר, אבל זה לא באמת. ואז אני חושב, והפעם בעומק יותר: אני באמת מתכוון להשתפר, רבי, תן לי כוחות. ואני מושיט את היד. ושוב הרבי פונה
לימין, פונה לשמאל, ועליי מדלג..
שוב אני אומר לעצמי: כנראה ההחלטה עדיין לא מספיקה. אני חושב שוב. אני באמת רוצה, ואני באמת מחליט להשתנות. ואני מתחיל לחשוב: מי החברותא שאיתו אני אלמד, מה הן השעות, מה הם הזמנים, להוריד את הדברים לעשייה בפועל.
שוב הרבי מהנהן בראשו לעבר העומד לימיני, לעומד משמאלי, ואני נשאר עם הכוסית ביד והרבי לא עונה לי..
אני לא מוצא את נפשי. בסופו של דבר החלטתי: כנראה שאני לא ראוי וההחלטה שלי איננה כנה. ואז אני מחליט: בעזרת ה' השבוע אתחיל במעשה בפועל ללמוד ולהתקדם כפי שקיבלתי על עצמי. ואז, בהתוועדות בשבת הבאה, אני אושיט את הכוסית לקבל מהרבי ברכה.
המפנה החולל בדיוק באותו רגע! אני לא יודע אם ראיתם וידאו של הרבי בעיצומה של שירה בהתוועדות; פעמים רבות, עיניו של הרבי כמו קבועות במקום אחד ואינן זזות.
ופתאום, ברגע שקיבלתי את ההחלטה האיתנה הזאת, בבת אחת סובב הרבי את ראשו הקדוש, התבונן לעברי ואמר לי "לחיים". ההרגשה הייתה שמיימית. הרבי פשוט כמו אמר: קודם הבטחת, קודם רצית, קודם אמרת, עכשיו זה היה באמת. כך, בבת אחת, הוא פשוט הניע את ראשו מפינה אחרת היישר לעברי ואמר "לחיים".
•
זה פירושה של החלטה טובה. החלטה טובה פירושה שאני מתחיל לבצע במעשה בפועל. זו ההזדמנות של כל אחד ואחד מעמנו בערב הזה שבו השמיים פתוחים.
יש נתינת כוחות אדירה מלמעלה בזמן הניגון. לחשוב ולהחליט שאני מוריד את הדברים למעשה בפועל. אני עושה קביעות ללמוד ולטעום מתורת החסידות, אני מוסיף בשקידה והתמדה בלימוד, אני מוסיף במעשה בפועל, בכוונה בתפילה. ובוודאי מהיום הזה של י"ט כסלו שבו
האדמו"ר הזקן נותן לנו את הכוחות, נצליח באמת לבצע.
ה' יעזור לכל אחד ואחד מאיתנו שמהערב הזה יבוא שינוי ועלייה אצל כל אחד ואחד, ובעזרת ה' על ידי שכל אחד ואחד בעצמו יוסיף ויתעלה, נזכה בקרוב ממש לקיום ההבטחה של "יפוצו מעיינותיך חוצה" וכתוצאה מזה "קאתי מר", מלכא משיחא.
מעובד מנאומו המרגש של רבה של בני ברק הרב יצחק אייזיק לנדא בערב 'צמאה' – י"ט כסלו תש"פ
