לקראת חג החנוכה – חנוכה מלשון חינוך – אנצל במה זו בכדי להציף מספר נקודות חשובות בנושא החינוך. בשורות הבאות אתייחס לאופן בו ניתן להקנות ולהטמיע ערכים בילדים שלנו, דור העתיד.

> להיות משמעותיים

כשמדברים על חינוך לערכים מהותיים, כמו תפילה, ישנן מספר הנחות החשובות לנו, כהורים. עלינו לדון במהויות ולא בפרטים. הפרטים עשויים להשתנות, אך, המהות היא מהות אחת. כדי ליצור חיבור של ילדינו לעולם הערכים שלנו עלינו להיות משמעותיים עבורם. עלינו לתת לילד שלנו את התחושה (האמיתית, כמובן) שהוא חשוב לנו ושהעולם שלו מעניין אותנו.

אנו, כהורים, מתעניינים בו, בחברים שלו, בחוויות שחווה לאורך היום. אנו נותנים מקום לאכזבות שלו כמו גם להצלחות. לא מקטינים את הרגשות הלא נעימים שהוא חווה (כמו: "על מה אתה כועס? 'בסך הכל גוּלות… לא נורא!").

השיתוף הכן שלנו נותן לילד תחושה שהוא חשוב ואהוב, וקרוב לודאי שבדרך זו הוא מחובר אלינו ולעולם הערכים שלנו. כך הוא נעשה כלי לקבל ולהפנים את עולם המבוגרים. כשהילד 'מחובר' אלינו, נוכל להביא לעולם שלו את הערכים שלנו.

> לרדת לעולם של הילד

הערך צריך ל'רדת ולהתלבש בעולם של הילד. ילד מושפע ממה שהוא רואה ולא ממה שמַראים לו. אבא יכול לשבת עם ילדיו בשולחן שבת ולמסור פלפולים מתוך להט והתרגשות, אך, הילדים הקטנים 'יושבים על קוצים'. האב חש שהוא מעביר להם את העונג שבלימוד התורה, אולם, הילדים כלל לא חשים חיבור, בטח לא בגיל זה. שמחה של מצווה, כגון, סיום מסכת של אח בוגר מתאים שתֵיחגג בצורה שבה הילד ירגיש את השמחה. איך? ע"י עוגה מיוחדת, סעודה משפחתית חגיגית ושיחה שמותאמת לרמתו אודות המעמד המרגש.

בהקשר לזה, אני נזכר בחוויה משנות ילדותי. כאשר הייתי חוזר מתפילת שבת בבית הכנסת אימי ז"ל הייתה קמה לקראתי תוך שהיא אומרת 'אני רוצה להריח את ריח התפילה שלך…'. היא הייתה ניגשת אלי, מחבקת אותי ו'מריחה' אותי… כילד, חוויה זו נשארת חקוקה בליבי עמוק, היא השאירה בי את ה'ריח' המתוק של התפילה. הסיפור הנ"ל מחדד פן נוסף שהוא משמעות היחס החיובי כהתניה למעשה. הילד צריך לחוש תחושה נעימה שתלוּוה לעשיה שלו. התייחסות מיוחדת של אמא על התפילה של בנה מעוררת אצלו רצון חזק לחזור ולהתפלל בבית הכנסת.

לעומת זאת, ילד שמגיע לבית הכנסת ושומע פעמים רבות שמהסים אותו ע"י קריאות: 'שָה שָה'… עם מבט רגוז. לא ירצה להיכנס שוב למקום זה. מובן כי מטרת האב היא מצוות חינוך, אך הילד מקבל התניה שלילית עם הסיטואציה. ובאופן זה הוא ימנע מלהחזיר את עצמו לשם. ביקור קצר בבית הכנסת בו הילד מצליח להיות במיטבו לכל אורך השהות שלו בו יוצרת אצלו את ההתניה ואת הרושם החיובי הרצוי.

גם במצב בו הילד לא היה במיטבו כל זמן משך שהותו בביהכ"ס, אך חלק מהזמן הוא השתדל להתפלל, כדאי להנכיח את אותה הצלחה, ולא להיות עסוקים במה שלא היה מוצלח וטוב. לדוגמא, כששבים מהתפילה אבא יכול לספר לאמא (בנוכחות הילד): "היה לי כיף לראות את שימי אומר יפה את מזמור 'אשרי'. הוא גם השתדל מאוד להקשיב לעלייה הראשונה בקריאת התורה".

דווקא יחס חיובי מצידנו יעורר את המוטיבציה שלו וידרבן אותו לחזור על הפעולה ולרצות להתקדם. בנוסף, ישנה חשיבות רבה לעקביות ולחזרתיות במשוב שהילד מקבל. הטמעה של ערך והתניה חיובית נוצרות דרך ההתמדה של ההורים והמיקוד שלהם ב'מִישוב' הילד על ערך מסוים לאורך זמן. הדבר נכון לגבי חינוך בכל תחום ולא רק בעניין התפילה.

> תפיסה אינדיבידואליסטית

כשבאים לעסוק בחינוך מהותי חשוב שלא להסתפק בתבניות ובכללים. יש להתייחס לכל ילד באופן נפרד מאחיו ומסביבתו. ההסתכלות צריכה להיות אינדיבידואלית, תוך התייחסות למכלול של הילד עצמו, על כלל אופיו ועל תכונותיו. אין מקום להשוות את הילד לאחיו הגדול, או לילד של השכנה. יתכן שמה שהתאים לאחיו הגדול אינו מתאים לו כלל. כפי שהבגדים שהוא לובש מתאימים בדיוק לממדיו, כך, גם דרך גידולו היא הדרך שמותאמת דווקא לו. הצורך שלנו כהורים, להיצמד לכללים ולתבניות נובע ממקום חרד ולא בטוח לגבי עתידו של הילד. כשהילד חווה מהוריו חוסר גמישות הוא חש שלא מקבלים אותו כפי שהוא. אלא מנסים להתאים אותו לתבנית מסוימת. ברור כי יש לשאוף מהילד להתקדם ולהתפתח, אך גם זה צריך להיות מותאם לו, ליכולתו ולכישוריו. לדוגמה, ילד עם טמפרמנט גבוה המתקשה לשבת זמן ממושך מול הסידור, נכון לגלות גמישות ולדרוש ממנו לפי יכולתו,  גם אם כמה מבני גילו יושבים ברציפות כל משך התפילה.

לסיכום, על מנת שהילד יאמץ את הערכים שאנו מעוניינים להטמיע בו, עליו לחוש קשר להוריו, ולהרגיש בעל ערך, חשוב ואהוב. עלינו לדאוג שהמסר יהיה קליט ויהיה מתאים לעולמו שלו. עלינו לפעול לטובת האינדיבידואל תוך שימת דגש על חיזוקים חיוביים הקשורים בהתנהגותו וחזרה עליהם תוך הבלטה של מעשיו הטובים והנהגתו הראויה. ראוי להשתחרר מכללים אבסלוטיים ומתבניות. נתאים את ההתפתחות האישית לכל ילד, כפי שמתאים לו.

בהצלחה לכולנו!

הכותב הרב מנחם סעיד הוא מטפל זוגי, יועץ ומלווה שידוכים, מדריך חתנים, יועץ באישות, פסיכותרפיסט ומרצה.

קליניקה – רח' רש"י 7 קרית מלאכי |   menachemsaid@gmail.com  | 0528622770