במענה על מכתבה, בו כותבת ראשי פרקים מימי חייה ואשר עתה עובדת כמזכירה במוסד…

ואף שאינה מפרטת תפקיד המזכירות במוסד זה, בלי ספק שגם תפקיד זה נותן האפשרית להפיץ ולהחדיר ביותר וביותר רוח יהדות מסורתית בחניכי המוסד, ובפרט שמנהל המוסד מעונין בזה ועושה את התלוי בו בכיוון זה, והוא על דרך כל עניני עולמנו, אשר אף כי רבים הם, בכל זה מצטרפים לכתות והכתות למינים והמינים לסוגים עד שסוף סוף כל המאמין באחדות ובא-ל אחד, מאחד כל תופעות העולם לענין ונקודה אחת, היא אחדות הבורא בכל פרט מפרטי הבריאה.

שעל דרך זה הוא גם בחיי האדם ופעולתו בחיים, אשר אף כי רבות הן מצטרפות למינים והמינים לסוגים עד לנקודה האחרונה והפנימית של כל הפעולות ושל כל משך חיי האדם בנוסח חכמנו ז"ל הידוע: "אני נבראתי לשמש את קוני", זאת אומרת מילוי רצון הבורא בכל ענין ופרט וכהוראת הכתוב, "בכל דרכיך דעהו", ואחריות נוספת לכל אלו היכולים להשפיע בחינוך הדור הצעיר כיון שהשפעה זו יכולה לכוון את החניך והמושפע בכיון הרצוי האמיתי לטובתו או חס ושלום להיפך, על פי הנהגתו של הבורא ברוך הוא אשר טוב וישר הוא, נותנים מראש הכחות והאפשריות למלא גם תפקיד הכי אחראי זה, ואין הדבר תלוי אלא ברצון האדם.

פשוט אשר לא לדרשה באתי בשורותי האמורות, כי אם בקשר לזה שמסיימת במכתבה אודות הדרכה והתנהגות ואשר יוסיף לה השם יתברך אושר וכו'.

להעירה ולעוררה, אשרי חלקה שנסתדרה באופן שיכולה לפעול בהחזקת היהדות והפצתה, וזהו הדרך והצנור והכלי לקבלת ברכות השם יתברך בהמצטרך גם בענינים הפרטים שלה, של בעלה ושל כל המשפחה שלה שיחיו.

בטח יודעת ושומרת מנהג בנות ישראל מאז ומקדם, להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.