רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה
תארו לכם את החלקאי היהודי בשעת הקציר, כמה שהוא רוצה לתלוש את הפרי הבשל, הראשון שהבחין בו, ולשימו בפיו, אך לא! הוא אינו עושה זאת, אין הוא מתפתה לאכול את הפרי, אלא מגישו לה' כביכורי יבולו, כתודה על הקציר הטוב.
תארו לכם את החלקאי היהודי בשעת הקציר, כמה שהוא רוצה לתלוש את הפרי הבשל, הראשון שהבחין בו, ולשימו בפיו, אך לא! הוא אינו עושה זאת, אין הוא מתפתה לאכול את הפרי, אלא מגישו לה' כביכורי יבולו, כתודה על הקציר הטוב.
חג מתן תורה שאנו מתכוננים לבואו, מחזיר אותנו למעמד הר סיני, ולסיפור הידוע של ’ריב ההרים’. חכמינו ז"ל מדגישים, שהתורה ניתנה לנו על ההר הנמוך והשפל ביותר.. מדוע שלא תינתן בכבוד הראוי לה? על הר גבוה?
לפני כ-3300 שנה, בחג-השבועות הראשון לאחר היציאה ממצרים, הטיל הקב"ה על העם היהודי תפקיד נכבד וכבד – להיות "ממלכת כוהנים". הוא הטיל עלינו להיות הפנס של העולם…
היותנו "עם-סגולה". אין כאן התנשאות, חלילה, אלא מחוייבות עמוקה לערכים, לקדושה ולרוחניות. זו תביעה מעצמנו והכרה בתפקיד הגדול וכבד-המשקל המוטל עלינו.
על גודל חשיבות החינוך היהודי האמיתי, בעיקר בשנות הילדות הראשונות המטביעות את חותמן על הילדים הצעירים ומבטיחות את המשך קיומו של עם ישראל
הנשמה, שהיא כל כך רחוקה מבסיס האם… מקיימת קשר הדוק עם הקדוש ברוך הוא בקן השילוח, על ידי הפקודות של התורה והמצוות, המדריכות את האדם כיצד להנהיג את החללית (-הגוף) וכיצד להתמצא בכוכב הרחוק ובתנאיו המיוחדים.
חג השבועות זהו בעצם הזמן בו נוצר עם ישראל. זהו היום בו דרכו רגלינו בשערי ה'בקו"ם האלוקי', ובאנו בברית אמונית נצחית עם הבורא
כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע’ אמרו אז בני ישראל. ’נעשה ונשמע’ נאמר גם אנו בחג השבועות. רק בבקשה, שימו לב לא לבלבל בין ’נעשה ונשמע’ לבין ’תסמונת נעשה ונשמע’.
בכל תאריך חוזר על עצמו במובן מסוים מה שאירע ביום זה בעבר ואף ניתן לחוות זאת. בימים אלה ניתנת לנו אפוא ההזדמנות לחדש את האחדות בינינו
אתה לא יכול להיות אוהב תורה בלי להיות אוהב ישראל. אתה לא יכול להיות אוהב ה’ בלי לאהוב את בניו, זה פשוט לא אפשרי.
