מידה כנגד מידה
הוראת הצדיק התמלאה מיד. בחור נמרץ לקח את צרור מטבעות הכסף, חצה בריצה מהירה את הרחוב המסוכן ופיזר את המטבעות לכל אורכו
הוראת הצדיק התמלאה מיד. בחור נמרץ לקח את צרור מטבעות הכסף, חצה בריצה מהירה את הרחוב המסוכן ופיזר את המטבעות לכל אורכו
שני המשרתים עברו מעיר לעיר, חיפשו בבתי-המדרשות ולא מצאוהו. הם הגיעו למסקנה כי כנראה מת או נרצח, וכל מאמציהם לריק.
החגיגה נסתיימה ואנו יצאנו ממנה ברגשות מעורבים. מצד אחד שמחנו על כי עלה בידנו להפגין יהדות גאה ובכך לקדש שם שמים; מצד שני כרסם בליבנו החשש מפני תגובת השלטונות.
כשנכנס איש-העסקים לתאו של הרבי הזמינו הרבי להתיישב ולסעוד עמו ארוחת בוקר. במענה לשאלת הרבי, הציג הלה את עצמו, ואז הבין הרבי כי האיש הוא סוחר-יערות ידוע, ששמו היה מוכר לו מכבר, אף כי מעולם לא פגשו פנים-אל-פנים…
"את רוצה לזמר לי, שעדיין לא הרתחת מים לקפה?!" רתח ראשיד …
כאשר תפס את עצמו, עם מי הוא מדבר, כבר תפסו אותו גם שני קוזאקים אימתניים שגררו אותו בפקודת הצאר הזועם הישר לבור הכלא…
משהו נדלק בעיניו של טוני הכושי… – "האם ה'ראביי' מברך גם כאלה שאינם יהודים?" • ברצון הסכים הכושי לתנאי המוזר, ויחד עם אשתו יקבעו "רגע של שתיקה" בתחילת היום • "לא יאומן! נס!" – קרא השומר הכושי – "בני התחיל לדבר! ללכת ! לאכול ! כמו ילד נורמלי ! אנו עומדים לשלוח אותו לבית-הספר, ככל הילדים!"
לפתע הבחין בי הרוצח גרוס. "מההה?! זה אתההה?!" אמר בתדהמה: "אם הצלחת לצאת מהתופת, כנראה אינך בן-אדם אלא מלאך!"…
עתה לבשו פני האח ארשת של תדהמה מוחלטת. הוא הביט בר' יוסף כפי שמביטים באדם לא-שפוי..
הפריץ הופתע למשמע בקשתו המוזרה של היהודי העני. "אינך חושש לסכן את חייך?" שאלו. ר' משה השיב נחרצות: "אינני פוחד. בטוח אני בה' שישמרני מכל רע".
