לזהות הזדמנויות ולנצלן
"כעת לא מרשים לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות, והדבר כרוך בסכנת נפשות ממש. בעתיד, כשנצא לארצות הרווחה, כבר לא תהיינה הזדמנויות שכאלה"
"כעת לא מרשים לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות, והדבר כרוך בסכנת נפשות ממש. בעתיד, כשנצא לארצות הרווחה, כבר לא תהיינה הזדמנויות שכאלה"
כשנשב על הארץ בט' באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה
הרגע הזה יקרה ביום ראשון הקרוב, בעיצומו של הבנקט היוקרתי, שיחתום את כינוס השלוחים העולמי של שלוחי חב"ד על פני הגלובוס.
אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה
אממה, מסתבר שבשביל תחושת שובע לא מספיק להזין את הגוף, יש להזין גם את העיניים, וה'מן' לא עשה את העבודה..
"סטאלין מת, גם הקג"ב התפורר, אבל משה וישצקי עוד חי, כי לבן שלי בן העשר קוראים משה וישצקי והוא ידליק נרות בחנוכייה גדולה ויפה והפעם בלי דמעות, אלא עם שירה ושמחה"
היו שם רבנים מוינה ומברטיסלבה, מקולון וממינכן, ממוסקבה ומזגרב, מוורשה ומאנטוורפן וגם מבאזל. הם לא בהכרח אחים או קרובים מדרגה ראשונה, גם לא שניה, אבל יש ביניהם חיבור עוצמתי ועצמותי…
השאלה שאני שואל את עצמי היא, האם אנו תמיד זוכרים למה אנחנו מדליקים נרות חנוכה? איזה ניצחון אנו מציינים, ואיזה חושך בדיוק באנו לגרש? ● בלוג
ברשותך, אבקש לספר לך על דברים יותר פשוטים, לא על מוות על קידוש שמך, גם לא על סבל למענך. היום אספר לך רק על בניך ובנותיך שאוהבים אותך
בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ למחנה"…
