קבלתי את מכתבו, בו כותב אודות היחסים המשפחתיים [המורכבים בינו לאשתו].

בדרך כלל, רואים מהנסיון במקרים כאלה, שקורים בשנים הראשונות לאחר החתונה, שהדרך הטובה ביותר כדי להחליק [הענין] ולייצב שלום לשנים רבות, לשביעות רצון שניהם – היא על ידי העדר שימת-לב לאי ההסכמה, שבטח הוא רק דבר זמני, וככל שממעטים להתייחס לזה, וכל אחד מצידו ממשיך עם הטוב, כך ממהרת לבוא היציבות ו[הענינים] משתווים.

מובן מאליו, שבאופן המתאים אנסה לעשות בזה מה שאפשר, אבל הנני מקוה שגם הוא מצידו יהיה כפי האמור לעיל, וידוע מה שכתוב, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ובפרט שמדובר בין איש לאשתו, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שהאשה דמעתה מצוי׳, [לכן] יש להיות זהירים ביחס אליה, להיות מתון ובדרכי נועם,

והשם יתברך יצליח שבקרוב ממש יבשר על שינוי לטובה לטובת שניהם, ושניהם יגדלו את בנם שי׳ לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

בברכה – המחכה לבשורות טובות.