בסיומה של אסיפת הרבנים החשובים שבדור, נעמדו הרבנים לתפילת ערבית. בספירה מהירה של הנוכחים התברר שחסר אדם אחד בלבד למניין. שלחו הרבנים את הגבאי למצוא יהודי עשירי למניין ואכן כעבור כמה דקות, חזר הגבאי עם יהודי פשוט והתפילה התקיימה לשמחת כולם. לאחר התפילה שאל הגבאי את הרב בפליאה: הייתכן?! לא די בכל כך הרבה רבנים חשובים כדי ליצור קדושה מספיקה לקיומו של מניין ואילו היהודי הפשוט ביותר הצליח להביא את קיום המניין? מה בדיוק ענה לו הרב כבר לא סיפרו לי, אבל את התשובה לשאלה נמצא בפרשת השבוע, פרשת במדבר. בפרשה זו אנחנו קוראים על מפקד אוכלוסין שהקב"ה עורך לעם ישראל ע"י משה רבנו שמודיע בסיום הספירה על מספר בני ישראל. בואו נדבר גלויות, בורא העולם שמשגיח עלינו בכל רגע ורגע לא יודע את מספרם של בני ישראל והוא צריך להטיל על משה רבנו מטלה כזו מיותרת לכאורה? התשובה היא: הקב"ה באמת לא צריך את הספירה כדי לדעת את כמות היהודים שיש לו בעולם אלא כדי להראות את אהבתו ליהודים וכמו שרש"י מבאר: "להראות חיבתן". הקב"ה מחנך אותנו כאן שלכל אחד – בין אם הוא רב גדול, איש הייטק מצליח, נהג מונית או מוכר אבטיחים – יש חשיבות שווה, וכל ההבדלים שאנחנו רואים כלפי חוץ הם חיצוניים בלבד, אבל הנשמה האלוקית שבתוכנו שווה אצל כל יהודי ויהודי. בשבוע הקרוב נחגוג כולנו את חג השבועות – חג מתן תורה. במעמד מתן תורה היו כל עם ישראל "כאיש אחד בלב אחד" – ללא הבדל בין מעמדו של נשיא השבט למקושש העצים… זו גם התשובה לפליאה של אותו גבאי – נכון שיש הבדל בין הרב הגדול לאותו יהודי פשוט אבל כל זה רק דבר חיצוני אבל באמת הנשמה היהודית (הנפש האלוקית) שווה אצל כולנו. נלמד מכאן כולנו את המסר ונתחיל להסתכל על כל יהודי לפי האמת ולא לשפוט לפי החיצוניות שאנחנו רואים מול העיניים ובעזרת ה' נזכה כאיש אחד בלב אחד לשמוע – עוד לפני חג מתן תורה – את תורתו של מלך המשיח. אמן כן יהי רצון!
שבת שלום!
