נקודת המפנה של מיכאל אוסניס הייתה בשבת בכפר חב"ד, בצהרי היום. בבית המארחים שלו, התבונן מיכאל בילדים המשחקים, ותמונה של בית לא מוכר שהתנוססה על אחד הקלפים תפסה את תשומת לבו. מיכאל שאל את אחד הילדים מהו הבניין הנראה בתמונה, והפרצוף ההמום של הילד למראה אדם מבוגר השואל שאלה כזו – שינה את חייו. "זה בית המקדש", אמר הילד, ופתח את המשיכה לבית המקודש בליבו של מיכאל.
ילדות בדונייצק
מיכאל יליד דונייצק שבאוקראינה. הוא נולד בתקופה הקומוניסטית וגדל באווירה כפרנית. הוריו לא שמרו על שום מצווה, אך הוא זוכר היטב את הסב שהיה שומר מצוות בסדר. מיכאל, שהיה בן 16 כאשר נפטר סבו, הספיק לראות את אביו סוגר היטב את החלונות בלילות שבת ועורך קידוש; מקיים ליל סדר כהלכתו בהיחבא. אך למיכאל עצמו לא אמר הסב מאומה על קיום היהדות. דומה היה כי עיניו מדברות. משתוקקות להביע קמעא או לומר איזה דבר. נראה כי הפחד והחשש גברו. פעם אחת, כאשר מלאו למיכאל שלוש עשרה שנים, אמר לו הסב דברים שאז נשמעו לו לא-מובנים: "אני צריך לעשות לך בר-מצווה… אבל אתה מבין… המצב עכשיו מפחיד מאוד. אם יתברר להם שאתה מתעניין בדברים כאלה, ישלחו אותך לסיביר"…. רק משפט אחד שמע אז מיכאל וגם הבין והפנים: "תתחתן אך ורק עם יהודיה!".
סודות רוסיים
כשהגיע לגיל גיוס הופנה מיכאל ליחידה בחיל המודיעין הרוסי העוסקת בפיענוח תמונות שהתקבלו מהלוויין. אחר כך התחתן עם לאה, יהודייה כשרה שמוצאה מהעיר סקי בחצי האי קרים. לאחר שעזב את הצבא, והחל לעבוד כמהנדס, גילה מיכאל כי עברו בחיל המודיעין עומד לו לרועץ. שוב ושוב נדחו בקשותיו למשרד ההגירה לקבלת אישור לעלות לארץ ישראל, כאשר הרוסים מסבירים שבמסגרת תפקידו נחשף מיכאל לסודות צבאיים ולכן אין באפשרותם להניח לו לצאת מתחומי רוסיה. מיכאל ניאלץ להמשיך בחייו מעבר למסך הברזל עד לקריסתו. רק בשנת תש"נ, לאחר ששערי רוסיה נפתחו, הוא זכה לעלות ארצה ולהתחיל את חייו מחדש ביישוב קדומים.
הלימוד והמעשה
בקדומים עבד מיכאל במשרת אבטחה, ואת זמנו הפנוי במהלך השמירות ניצל להגשמת חלום ישן: לימוד מעמיק של התנ"ך. אט-אט התקדם מיכאל בלימודי היהדות, עבר ברית מילה, והחל לקיים עוד ועוד מצוות. הביקור בכפר חב"ד במהלך התקרבותו, בו פתחנו את הדברים, וההיכרות המפתיעה עם מבנה בית המקדש, היא שגרמה למיכאל להתחיל לעסוק באופן אינטנסיבי בבניית דגמי בית המקדש. הידע של מיכאל כמהנדס בא לידי ביטוי במיניאטורות אותן בנה. תחילה למד מיכאל ביסודיות את המסכתות מידות ויומא ואת ההלכות הרלוונטיות, ואחר כך בנה את הדגמים – מאבן. כאשר נשאל מיכאל מדוע הוא מכין את הדגמים דווקא מהחומר הזה, הוא השיב: "היהדות שלי איננה עשויה קרטון, עץ או פלסטיק; היהדות שלי היא של אבן, סלע!"…
