אין לך דבר הורס את יסודות הזוגיות כמו סיטואציה בה אדם נכנס לנוהל ביקורות ותלונות..
בפרשתנו מסופר שעם ישראל מיד לאחר יציאתו ממצרים ועבירתו בים סוף, מתחיל להתלונן, על ענייני האוכל והשתייה.
לעיתים תוך שטף נוהל ההתלוננות הם נסחפים בתיאורים הזויים, כאילו השהייה במצרים הייתה נופש אקזוטי ומפנק, מלון חמשה כוכבים, ומשה רבינו הוא האיש הרע שרק רוצה להציק להם..
וכמו שנאמר: 'ויאמרו אליהם בני ישראל, מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע, כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב'.
לעיתים תוך שטף נוהל ההתלוננות הם נסחפים בתיאורים הזויים, כאילו השהייה במצרים הייתה נופש אקזוטי ומפנק, מלון חמשה כוכבים, ומשה רבינו הוא האיש הרע שרק רוצה להציק להם..
וכמו שנאמר: 'ויאמרו אליהם בני ישראל, מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע, כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב'.
לא פחות מ 9 פעמים מוזכרת המילה תלונות בפרשה בוויברציות שונות ובהקשר מאוד שלילי, מבחינת התורה.
כך גם בזוגיות:
אין לך דבר הורס את יסודות הזוגיות כמו סיטואציה בה אדם נכנס לנוהל ביקורות ותלונות.
התלונות מעכירים מאוד את האווירה בבית והופכים אותו למקום אפוף עשן מחניק.
הנזק האדיר בכך קורה בגלל, שגם אם בעינינו אנו בסך הכול מתלוננים על משהו מסויים ומאוד ספציפי, הרי שאינטואיטיבית ורגשית , האדם שעליו התלונות מרגיש בתת מודע שבעצם יש כאן אמירה שהוא ככלל אדם לא מספיק ראוי, אהוב וטוב. וזה גורם לו ריחוק וסלידה מהאישיות המעבירה את הביקורת. קשה להפריז בנזק האסטרטגי שנגרם מכך!
ואחר כך לא מבינים למה היחס ההדדי הופך להיות קר ומנוכר.
מעבר לכך שברוב המקרים הביקורת לא עוזרת, הרי שעצם הנוהל הזה של תלונות מגיע מנקודה של אגו והיפך הענווה.
אשרי האיש שעסוק בעשיה חיובית בהפרחת הזוגיות, ולא בתלונות!
