במסגרת עבודת אימון צוות שערכתי במפעל לא-גדול, התלונן בפניי המעביד על מנהל החשבונות שלו שאינו מבצע את המטלות שלו כמו שצריך. כשביקשתי דוגמה, סיפר המעביד כי חלק מהמשימות של מנהל החשבונות הן לתמרן בין ההכנסות המפעל להוצאות. כשזה לא מסתדר, הוא מטיל עליו את המשימה לטלפן לספקים שקיבלו המחאות, או לאנשים שמחזיקים בחובות של המפעל, ולבקש מהם להתעכב מעט עם גביית התשלומים.

"וכשאתה מבקש, במה הוא מנמק את סירובו?" התעניינתי.

הוא מתחמק מהמשימה בתשובה "חבל על הטלפון, הם לא יסכימו".

מנהל החשבונות עמו ישבתי לאחר מכן, אישר את הדברים. "הוא פתטי", אמר והתכוון למעביד, "הוא מבקש ממני לבצע משימות שאין להן כל סיכוי".

שאלתי: "ובכל זאת, למה אינך מרים טלפון? מקסימום יגידו לך 'לא'?"

התשובה הייתה בלתי הגיונית בעליל: "שלו (כלומר, לבוס) יגידו 'לא', למה אני צריך לשמוע את זה?"

אף אחד לא אוהב לקבל שלילה

מאחורי האמתלה מסתתר למעשה פחד מתחושה לא נעימה. אף אחד לא אוהב שאומרים לו 'לא'. הרבה אנשים נמנעים מלכתחילה לבצע פעולות נחוצות מחשש שייתקלו בתשובה שלילית. זו הסיבה שאנשים רבים, למשל, לא מעיזים להגיש קורות חיים לתפקיד 'נחשב' על-אף שהם מרגישים שהוא מתאים להם; זו סיבת הרתיעה אצל משפחות רבות שחושקות בשידוך מסוים שנראה (להם) בהחלט כסביר ומתאים, אך הן מפחדות מהדחייה. התחושה הזאת מלווה גם בעסקים, גם מול המעביד, בחיי היום יום שלנו, ואפילו בחשש של אישה לבקש עזרה מבעלה כך שהיא מוותרת מראש ועושה בעצמה את המשימות.

"אם לא תרים טלפון", פרשתי את האפשרויות בפני מנהל החשבונות, "אין ספק שהתשובה תהיה שלילית. אם תנסה – יש סיכוי של חמישים אחוז; הנה, כבר הרווחת חמישים אחוזי סיכוי. אם (תרים טלפון ו) תנסה לנמק הגיונית את המצב ותבקש המתנה של שלושה ימים בלבד, תוכל להוסיף עוד עשרים וחמישה על חמישים האחוזים (אתה כבר עומד על שבעים וחמישה אחוזים!). אם תחייך מעבר לאפרכסת, ותגיע מתוך גישה חברית, תוכל להוסיף עוד כמה אחוזים לסיכויי ההצלחה שלך.

"אם אחרי כל זה תיענה בשלילה, בעצם אמרו לך את מה ששיערת מראש”. מה קרה?! אסור לאדם לשמוע 'לא' בחיים? כמה פעמים זה קורה לנו מול בת-הזוג, הילדים, השכנים, במקום העבודה וכן הלאה.

חלק מההתמודדות בחיים הוא להעז לקפוץ אל המים. אי אפשר לשחות על שפת הבריכה. אם נחשוש וכתוצאה מכך נימנע מלעשות דברים – אז היכולות שלנו יגיעו לידי ביטוי (אולי) בכעשרה אחוזים ממה שאנו יכולים. איש מכירות יודע שאם (הוא) יקבל 'כן' פעמיים מתוך עשר – זו הצלחה! הוא לא מתחשב בשמונת ה'לא' שהוא שומע. הוא מקשיב לפעמיים בהן ענו לו 'כן'. מאותן פעמיים אלו הוא מתפרנס בכבוד, מחזיק את המפעל ומגלגל מחזור כספים.

"והיו חייך תלואים לך מנגד ופחד לילה ויומם ולא תאמין בחייך". במובן הפשוט זו קללה חמורה שהתורה כותבת, אבל ברובד היומיומי הפשטני, מדובר בפחד וחוסר אמונה שלנו בעצמנו, והם אלו המביאים אותנו למקום של שיתוק ואי-עשייה מפחד שמא ואולי נקבל תשובה שלילית. זו בהחלט קללה שרבים מאתנו לקו בה.

רובנו מכירים את האכזבה הגדולה כאשר אנחנו מבקשים משהו ו'זוכים' לתשובה שלילית. האכזבה נובעת מכך שאנחנו לוקחים את ה"לא" כאילו הוא מכוון אלינו באופן אישי. עצרו רגע וחישבו כמה פעמים ביום אנחנו עונים בשלילה לזולת: אם זה לקבצן ברחוב שמבקש שקל, אם זה לבעל החנות שעה שאנחנו מחזירים מוצר למדף, או לשכנה שמבקשת לשלוח אלינו את הילדים לשעות אחר הצהרים, ועוד כהנה דוגמאות לרוב. כמעט תמיד אין מדובר בעניין אישי, לגופו של המבקש, אלא בשיקול ענייני הנובע מתוך מכלול שיקולים בלי קשר לאישיותו של המבקש.

כשם שמותר לנו לדעת לומר 'לא' כשלא נראה לנו, באותה מידה גם 'מותר' לנו לשמוע 'לא'. זה לא אישי נגדנו. את ההבנה הזאת ראוי להעביר מהמוח אל הלב, אל תחושת הרגש. לא להרגיש מושפל או דחוי. שמענו 'לא'? לא קרה כלום; אפשר וצריך ללכת הלאה ולחפש את מי שיגיד 'כן'. כי בזכותם גלגלי החיים שלנו ינועו קדימה.

לנוע קדימה, זו המטרה.

בחן/י את עצמך:

1. בדוק כמה פעמים אתה עצמך השבת לאחרים 'לא' ביומיים האחרונים, והסבר לעצמך למה.

2. הזכר מתי בפעם האחרונה התאכזבת כשאמרו לך 'לא'?

3. במבט לאחור: האם יכולת להציג את הדברים בצורה שונה כך שתגביר את סיכוייך לתשובה חיובית?

4. הציגו את הדברים מהזווית החדשה בפני בן/ת הזוג (הבוס, השכנה, ההורים) ובדקו אם תגובתם משתנה.

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה. להערות והזמנת הרצאות: eimunmz@gmail.com