ח"י אלול: יום הולדת 'המאורות הגדולים'

בשבת הקרובה, יחול יום י"ח באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים - רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ואדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך', מייסד חסידות חב"ד. מה זה אומר לי?

תנועת החסידות שקמה לפני כמאתיים שבעים וארבע שנה במזרח אירופה, חוללה מהפך ביהדות כולה. שני תהליכים מסוכנים, בחיי יהדות מזרח אירופה, איימו למוטטה. מחד – התנשאות לומדי התורה ותהליך התנכרותם וקפיאתם, ומאידך דעיכת פשוטי העם והתרחקותם מהיהדות. תנועת החסידות הביאה למהפך שנמשך ומתרחב עד עצם היום הזה.

תנועת החסידות מלמדת ומדריכה כיצד יכול כל אחד ואחד מישראל לעבוד את ה' באהבה וביראה מתוך פנימיות נשמתו. החידוש שבתורת החסידות הוא שגם אנשים פשוטים מסוגלים על-ידי תמימות עבודתם להתקרב נתקרבות עמוקה אל ה', על-ידי פנימיות התורה ועל ידי ההתקשרות לצדיקים.

"הולדת שני המאורות הגדולים"

רבי ישראל בעל שם טוב נולד בח"י באלול בשנת תנ"ח (1698) בעירייה אקופ, עיר ספר שבין פולין למולדביה. בצעירותו שימש כעוזר למלמד ב'חדר', והיה מוליך את הילדים לתפילות בבית הכנסת. הוא נהג להתבודד שעות רבות בשדות וביערות, בהן ניסח את עיקרי תורת החסידות תוך התבוננות מעמיקה בבריאה ובנפלאותיה. בהיותו בגיל 18 כבר הכניס מהפך בסדרי עבודתם של ה"נסתרים" והביא להקמת רשת של "נסתרים" שעסקו במתן חינוך לילדי העיירות והכפרים המנותקים ממרכזי היהדות.

בהיותו בן 26 התגלה אליו מורו ורבו אחיה השילוני, ולמד עימו את המאור שבתורת הנגלה והקבלה, כמו שלומדים בגן עדן. עשר שנים מאוחר יותר, בח"י אלול תצ"ד (1734), בהיותו בן 36, התגלה הבעש"ט שהיה עד אז צדיק נסתר, ורבים החלו נוהרים לפיתחו לשמוע מתורתו וללמוד מהנהגותיו. הוא קבע את מקום מושבו בעיר מז'יבוז' שבאוקראינה, שם העמיד דורות רבים של חסידים, וביניהם את יורשו רבי דובער המגיד ממעזריטש. הבעש"ט קבע את השמחה בעבודת ה' ובעיקר בתפילות – כמרכז תורתו.

הבעל שם טוב הצליח לחולל תמורה כבירה ברוח העם היהודי. דורו היה ירוד מאוד ברוח ובחומר. הן מבית – אימת המלשינים, המוסרים, והמושמדים והן מבחוץ – הפריצים שהיו עושים ביהודים ככל העולה על רוחם, ומדכאים את נפש היהודי. הבעל שם טוב נסך רוח חדשה בהמונים בלמדו את כוחה של התעלות הנפש, שאינה צריכה לא לאמצעים חומריים ולא לגדלות מופלגת בתורה. הבעש"ט הסביר כי ניתן לחוש רוממות שמחה מעצם היותך יהודי, וכי אפשר לבקוע רקיעים בתפילה פשוטה. למרות צרות היומיום "אשרינו מה טוב חלקינו שיהודים אנחנו".

הבעל שם טוב הסתלק בחג השבועות התק"ך (1760).

"נשמה שתאיר את העולם עד ביאת המשיח"

רבי שניאור זלמן מליאדי,"אדמו"ר הזקן" (ככינוי בחסידות חב"ד), נולד אף הוא ביום זה, ח"י באלול, בשנת תק"ה (1745) בעיירה ליאוזנא שברוסיה, 11 שנים לאחר התגלות הבעש"ט. באותו היום, כשחזר הבעש"ט מטבילתו במקווה טהרה, היה במצב רוח מרומם ושמח, שהפליא את כל התלמידים. הוא התפלל בניגוני חג ולא אמר תחנון באותו היום. אחרי התפילה ערך ההעש"ט סעודה גדולה ואמר:

"ביום הרביעי נתלו המאורות. ביום רביעי לסדר "קומי אורי", ירדה נשמה חדשה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותליח עד ביאת המשיח".

רבי שניאור זלמן נחשב לאיש פלא גם בין חבריו הגדולים. לפני לידתו מסר הבעש"ט להוריו הנחיות מדוקדקות לדרך גידולו וחינוכו של הילד העתיד להוולד, וכשנולד – הזהיר הבעש"ט את הוריו להסתירו מעין רואים ושלא לספר את "חכמותיו", כדרכם של הורים. גדולי העיר כינו אותו בתארים מופלגים ומדהימים, תארים שגם גאונים ישישים לא קיבלום.

בהיותו בן עשרים נסע למגיד מעזריטש ונהיה תלמידו המובהק. בגיל 25 החל לכתוב את השולחן הערוך, שנודע אחר כך כ'שולחן ערוך הרב'. עם הוצאתו של הספר התפרסם שמו של רבי שניאור זלמן בכל תפוצות ישראל כגאון מופלא. הוא היה גאון לא רק בתורה. הייתה לו גם ידיעה מקיפה ועמוקה ביותר במדע. ידיעותיו אלה נתגלו כאשר פתר שתי בעיות קשות אשר העסיקו את כל המומחים והפרופסורים שבאזור מגוריו

את שיטת חסידות חב"ד יסד רבי שניאור זלמן בשנת התקל"ב (1772). לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת התקל"ג (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של כלל החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא. לצד עיסוקיו בכתיבת ספרי נגלה וחסידות השקיע מזמנו להיטיב את מצבם הכלכלי של היהודיים ובין השאר קרא להם להתפרנס מיגיע כפיים על ידי עבודת האדמה ואף שלח תמיכה כספית לארץ ישראל.

ככל הנראה, בשנת התקל"ו (1776) החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והכל ידעו, כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש – הזרם החב"די.

רבי שניאור זלמן נסתלק בכ"ד בטבת בשנת התקע"ג (1813). את דרכו המשיכו ששת נשיאי חב"ד, עד לתקופתנו בה הונהגה החסידות על-ידי רבי מנחם-מענדל שניאורסון, הידוע בכינוי "הרבי מליובאוויטש".

מתי יבוא המשיח?

הבעש"ט סיפר כי נכנס פעם להיכלו של משיח ושאל "אימתי קאתי מר" (= מתי יבוא אדוני). השיבו: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כלומר: לכשיפוצו מעיינות החסידות ותתפשט דרכה לא רק למחוזות החסידים, אלא "חוצה", אף למקומות שהם מחוץ למחוזות החסידות.

בחסידות חב"ד הפכה תשובה זו ליעד המרכזי בפעילותה. שלב אחר שלב בנו אדמו"רי חב"ד את התנועה, כדי שתוכל להגשים את הפצת מעיינותיו של הבעל-שם-טוב, מעיינות החסידות, חוצה. אין ספק כי בדורנו הושג היעד; תלמידיו של הבעל-שם-טוב – שלוחיו של הרבי מליובאוויטש – פזורים כיום בכל פינה בעולם, עוסקים, במסירות בלתי נלאית, בהפצת מעיינות החסידות ומביאים את אור היהדות, כפי שהוא מוארת על-ידי תורת החסידות, לכל מקום בעולם כולו.

שלוחי הרבי מליובאוויטש זוכים כיום להערכה עצומה על-ידי ראשי המדינות הגדולות והקטנות בעולם. נשיאי ארצות-הברית, רוסיה, אוקראינה, צרפת, אנגליה, ועוד ועוד. הדבר מעיד על פריסתם ופעילותם רבת המעש של שליחי הרבי – להפצת מעיינות החסידות על פני תבל.

לפיכך, מצפה עתה העם היהודי, בכל רגע, להתגשמות דברי המשיח לבעל-שם-טוב – כי יבוא ויתגלה, עת אשר שיטת החסידות ואורה הגדול מאירים את היקום כולו.

תנועת החסידות שקמה לפני כמאתיים שבעים ושלוש שנה במזרח אירופה, חוללה מהפך ביהדות כולה. שני תהליכים מסוכנים, בחיי יהדות מזרח אירופה, איימו למוטטה. מחד – התנשאות לומדי התורה ותהליך התנכרותם וקפיאתם, ומאידך דעיכת פשוטי העם והתרחקותם מהיהדות. תנועת החסידות הביאה למהפך שנמשך ומתרחב עד עצם היום הזה.

"הולדת שני המאורות הגדולים"

הבעל שם טוב הסתלק בחג השבועות התק"ך (1760).

"נשמה שתאיר את העולם עד ביאת המשיח"

מתי יבוא המשיח?

התוועדויות בכל ריכוזי חב"ד

בכל ריכוזי חב"ד בארץ ובעולם, יתקיימו ביום סגולה זה התוועדות חסידיות, בהם יוספרו מעשי צדיקים, והמשתתפים יתחקו בדרכי החסידים בכלל ואהבת ישראל בפרט ובעיקר – קבלת החלטות טובות – להוסיף, לחזק ולהעצים את הפצת מעיינות החסידות בעולם כולו עוד יותר, כדי שנזכה, במהרה ממש, לראות עין בעין בשוב ה' – בהתגלות משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.