יש דברים שנטבעים בך מהילדות, מהבית. כל מיני הנחות פשוטת, שאף פעם לא ממש אמרו לך, אלא אתה פשוט ידעת.

כחבדניק מבטן ומלידה, ישנה הנחה אחת משמעותית שיש בי מינקות והיום אני יודע לזהות, שהנחה זו משפיעה על חיי היום יום שלי.

בשתי מילים: השגחה פרטית.

במשפט: יש סיבה לכל מה שקורה כאן מסביב!

אם אושפזת בבית הרפואה לכמה ימים, כנראה שעליך לפגוש מישהו או משהו שישפיע עליך או אתה תשפיע עליו לטובה, או שניהם. אם איחרת את הרכבת, מן הסתם יש סיבה שלשמה עליך להיות ברכבת הבאה, ואם בטעות הלכת ברחוב שמאריך את הדרך, אולי זה בשביל שתפגוש מישהו שמזמן לא פגשת.

ההנחה הזו טבועה בנפשי עד כדי כך שלפעמים כשמשהו משתנה בתכניות שלי, אני כבר ממש סקרן לדעת מה סידר לי ה'רבונו של עולם' היום.

בפגישה שהייתה לי בעיר אחרת לא רחוקה. אני נוהג בדרך כלל לנסוע עם האוטו, אבל הפעם ברגע האחרון חששתי שאינני עירני לנהיגה והחלטתי לנסוע ברכבת.

כהרגלי מצאתי לי פינה שקטה על הקרון, כדי לשבת ולהכין את המכתב השבועי, אלא שאז נגשה אלי סטודנטית עם פנים מוכרות ואמרה 'הרב וישצקי, אתה זוכר אותי?'. נזכרתי מיד, זו הייתה רעבעקה היא הייתה אצלי עם אמא שלה בחשון האחרון (נובמבר), הם באו מביסטריצה שברומניה, עיר עם עבר יהודי עשיר מאוד, אבל רק עבר.. חיברתי אותם אז עם ארגון סטודנטים בבאזל ומאז לא נפגשנו.

בי"ג ובי"ז סיון תש"ד (1944) נשלחו יהודי ביסטריצה לאושוויץ. משפחתה של רעבעקה הצליחה להתחבא מפני הנאצים.

סבא שלה מצד אביה, שאינו יהודי, סיפר לה בכאב: "אני עוד זוכר את הקרונות הדחוסים באלפי יהודים"…

רעבעקה לא גדלה כיהודייה, גם אמא שלה לא, "אפילו לא הכרנו יהודים אחרים, רק ידענו שהסבתא הייתה יהודיה".

והנה היום היא יהודייה גאה שמחפשת לדעת וללמוד על שורשיה.

הסיפור של רעבעקה הוא התקווה שלנו, הוא מעיד על עוצמתה של הנשמה היהודית.

'נחמו נחמו עמי' קורא הנביא ישעיהו בהפטרת השבוע 'קול קורא במדבר פנו דרך ה'. אחרי דורות של ניתוק, ניתוק בכוח, בא קול קורא במדבר – וביסטריצה כבר הרבה שנים מדבר יהודי שומם היא – והעיר את נשמתה של רעבעקה.

רגע אחרי שסיימתי להתרגש מהפגישה הבלתי צפויה שסידר לי ה'רבונו של עולם', הבנתי שעל הדרך הוא גם סידר לי את המכתב השבועי…