נראה כי מרבית בני האדם אוהבים לתת משלהם לזולתם. חלקם אוהבים לתת למען השני וחלקם עושים זאת למען האדרת שמם או שאר מיני טובות הנאה ברמות שונות. מיעוטם נוהגים לתת לכאלה שאין הם מכירים כלל וכל נתינתם הינה לשם נתינה בלבד – הענקה טהורה ונטולת אגו לחלוטין. יכולתו של האדם להעניק לזולתו על אף שאין הוא מצפה ממנו לכלום מוגדרת בגדר 'חסד של אמת' משום שמהנפטר אין מצפים לכלום בתורת תגמול.

העולם מלא וגדוש באינטריגות ומאוויים סמויים וגלויים ולעיתים גם לאמירת 'בוקר טוב' יש תעריף משלה ולכל עשייה תמורתה בצידה כך שהנותן הינו בעצם גם מקבל וכל עשייה היא דו כיוונית, דבר אשר הביא את עולם התקשורת הבין אישית אל עבר פסים מחייבי חשיבה מטרתית שאינה הולמת את כוונותיו של המקבל ולעיתים אף בהחלט אינה דומה למטרתו הראשונית של הנותן. יכולתו של האדם להתעלם מהאגו האישי שלו ולהגיע לרמת נתינה מוחלטת הנובעת ממקור טהור ונטול מאוויים אישיים היא מטרת הקשרים הרצויים בין בני האדם.

תא משפחתי הנבנה על גבי יסודות של נתינה טהורה שכזו הוא התא המשפחתי בעל הסיכויים הרבים ביותר להמשכיות בלתי פוסקת תוך כדי העצמה פנימית הולכת וגוברת משום שכשבני הזוג מזהים האחד בשני את כנות העשייה הרי שהדבר גורר בעקבותיו עליה בדרגת העשייה – נתינה ולעלייה אן קץ ולטוב אין גבול. לעומת זאת כשבני הזוג או אף אחד מהם שמים לב כי בעצם כל עשיית בן הזוג מכוונת תמיד לידי מטרה מסויימת הרי שרמת המוטיבציה שלו לעולם לא תעלה מקו האפס וכל מעגליות חייהם המשותפים תיסוב סביב ציר התסכולים כל עוד הם ימשיכו להתנהל בדרך זו מתוך בחירה או מתוך השלמה עם מצבם. על פי רוב היציאה ממצבים אלו מחייבת התערבות מקצועית, אולם זו יכולה להועיל רק כשישנה מוכנות ראשונית של שני בני הזוג בלב שלם. דרך היציאה ממצב זה כרוכה בדרך ארוכה של בניית אמון מחודש והגעה לידי קשר זוגי ראשוני איכותי המביא בכנפיו בשורה של דרך אמינה.

לא כל אדם אוהב לקבל ויש כאלו המפרשים קבלה כאות לחולשה והיות ואין הם מעוניינים להצטייר בעיני זולתם כחלשים הרי שבכל צומת של הצעת דבר מה בכיוונם המנגנון האוטומטי שלהם דוחה זאת מבלי להתבונן בעומק כוונותיו של הנותן, התנהגות התורמת להיווצרות הררי תסכולים בלתי עבירים. מנגנון דחייה אוטומטי זה הינו תוצר מובהק של חשדנות יתר שהפעילו ההורים כלפי ילדיהם בגיל הרך, הם לא קיבלו מעולם עובדות כהווייתם ותמיד הפעילו מנגנון חקרני ומחטט בקרבי עולליהם עד אשר הללו פיתחו מנגנון הדוחה כל מעורבות בחייהם האישיים העובד ומרחיק מהם כל פעילות שאין מקורה בהם עצמם. התנהגות זו מובילה לידי תוצאה בלתי נמנעת, התנגשות.  למעשה בן הזוג המעוניין להעניק ולתת כדי לבנות חש מתוסכל ובודד ולעיתים אף נוטה להאשים את עצמו באי הבנת אורח חיי הנישואין ודרכי ההתנהלות בנתיביהם וכשרמת התסכול עולה רמת היכולת להגעה לפתרון יורדת.

דרך הטיפול הרצויה הינה על ידי קטיעת מעגליות האמון האישי הירוד והגעה לידי יכולת נתינה מושלמת ותוך כדי כך משתלבת חוויית הקבלה בהדרגתיות. כשהאדם יחווה נתינה מנקודת שלמות הוא יפתח במקביל את יכולות הקבלה שלו כי כשיודעים לתת בלב שלם יודעים גם לקבל בלב שלם.