בימים האלה, ימי ספירת העומר, אנו אבלים על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, על "שלא נהגו כבוד זה בזה". זה הזמן להגברת אהבת-ישראל בין חלקי העם. הכול מסכימים כי האחדות חשובה וחיונית, אך השאלה היא איך שומרים על האחדות גם על רקע חילוקי דעות קוטביים, וכאשר הזולת עושה דברים שאתה משוכנע כי הם מוטעים ומסוכנים.
סודה של האחדות הוא בביסוס המכנה-המשותף, המאחד את כולנו והחזק מכל ההבדלים שיכולים לצוץ בין יהודי אחד למשנהו. משפחה שהדבק הפנימי בתוכה חזק ואיתן, יכולה לסבול גם חילוקי-דעות קשים. בני המשפחה יכולים לחלוק איש על רעהו, להתווכח בחריפות זה עם זה, אבל תמיד הם חשים וזוכרים כי הם בני משפחה אחת. לעומת זאת, אם הלכידות המשפחתית נפגעת, דיי בעימות קטן כדי להצית תבערה גדולה.
יהודי בעצם המהות
אף אנו, בני העם היהודי, שייכים למשפחה אחת. הבסיס המאחד את כולנו הוא עובדת היותנו יהודים. אם כולנו נבין ונחוש שהדבק המלכד את כל בני העם היהודי חזק מהמפריד, נישאר עם אחד ומאוחד למרות ההבדלים.
כדי להגיע להכרה זו יש להבין אל-נכון את משמעות הזהות היהודית. רבים נוטים לתרגם את המושג יהודי למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות. מכאן, שמי שאינו עומד בציפיות הללו "הוא לא יהודי בשבילי". אנחנו שומעים התבטאויות כאלה מכיוונים כאלה ואחרים, והצד השווה שבהן, שכל אחד ואחד מגדיר לעצמו התנהגות מסויימת בתור כזו שמוציאה את האדם מכלל ישראל.
יש כאן טעות יסודית. אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי בגלל מה שאתה, בגלל עצם מהותך. מבחינה זו, המונח 'יהודי' הוא כמו המונח 'אדם'. גם 'אדם' אינו מתאר מעשים ומחשבות אלא מהות בסיסית שממנה אי-אפשר לברוח. זו גם משמעות המושג 'יהודי'.
נכון, היותך אדם מחייב אותך לשורה של ערכים והתנהגויות. במקרים קיצוניים אפשר לומר על אדם כלשהו שהוא מתנהג כחיה. אבל גם אז יישאר אדם – אדם שמתנהג כחיה. דווקא משום כך אנו מטילים עליו אחריות ומעמידים אותו לדין, שכן לעולם הוא נשאר אדם וחלות עליו החובות המוטלות על אדם.
סוד כוחנו
בדיוק כך יש לתפוס את המושג יהודי. בראש ובראשונה זו מהות פנימית שמתארת את האדם עצמו. מי שנולד יהודי (או התגייר כהלכה) – הוא יהודי בעצם מהותו. הוא לא יהודי בגלל מה שהוא חושב ומרגיש ועושה, אלא משום שבמהותו הוא יהודי. לעולם אין בכוחו להינתק מיהדותו, שכן האדם אינו יכול להחליף את מהותו הפנימית.
יהודי יכול להתנהג ולחשוב כגוי, ואז יש לפנינו יהודי שמתנהג כגוי – אבל יהודי. גם מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות, נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. הוא נשאר יהודי, משום שבעצם מהותו הוא חלק מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". דווקא משום כך קוראת לו התורה לשוב אליה, שכן הוא נשאר תמיד קשור אליה.
זה הבסיס שמאחד את כל בני העם היהודי. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה ולהבנה, ואפילו כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת אנחנו יהודים.
אחדות זו עמדה במבחנים קשים לאורך ההיסטוריה היהודית. ברגעי האמת נשכחו המחלוקות והבדלי הגישות, ויהודים מסרו את נפשם גם למען מי שנחשבו בני-פלוגתא חריפים. ההכרה הזאת היא סוד כוחנו, והיא המאפשרת לנו לאהוב כל יהודי כאח. כי אנחנו באמת אחים.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות