שאלה:

שלום, בני בן ה- 6 קם בבוקר וישר מתחיל לשחק או סתם להתמרח על הספה. אנו בערך מגיל 3 מקנים לו את החשיבות שבנטילת ידיים, כל הזמן מספרים לו סיפורים ומציינים כמה שזה חשוב ושזה בורא לו מלאך ששומר עליו במשך הים וכו' וכו'..

ממש לא מכריחים הכל בהנאה רבה ובאהבה. בבוקר שקם מבקשים ממנו בצורה יפה אך נחושה "עכשיו נוטלים ידיים".. והוא ממשיך לעשות דברים אחרים.. כאילו לא שמע. מראה שאינו מעוניין כלל ולפעמים צועק שלא בא לו ושנעזוב אותו וצועק אני לא חייב לעשות וכו'.. זה בא לידי ביטוי בעוד דברים .. כמו לחבוש כיפה .. מתעצבן שצריך לברך לפני האוכל. מה עלינו כהורים מוטל לעשות בכדי שיתחבר למצוות באהבה??.

יש לציין שאני ובעלי כל הזמן מברכים ליד הילדים ומשתדלים על דוגמה אישית ובקול רם ואפילו מראים שזה חשוב והכל באהבה ולא בלחץ . שאלתי, האם זה יבוא לו כבר לבד וזה עיניין של גיל? או שהוא כבר מראה מעכשיו סלידה מכל זה.. אנחנו חוששים מכך.. 

תשובה:

שלום,

נראה לי כי מרוב רצון טוב, אתם מרעיפים עליו תילי תילים של רגשי אכזבה ותסכול.

הילד מבין כי אתם נתונים בידיו, הוא זה שמנווט אתכם כרצונו לכל מטרה שירצה ומכאן חלילה הדרך סלולה . . .

אנא, הרפו ושנו כיוון. אל תפעילו מכבש כבד על כבש עול ימים, הוא פשוט הבין כי כדי לשרוד הוא חייב להפעיל 'שריר' …

כל הדוגמא שאתם נותנים צריכה להיעשות כעשייה רגילה ולא כעומד על במה ומציג, הילד יידע להבחין כי זו אינה דווקא עשייה המכוונת אליו, הוא יסנן לעצמו את המסר המזוקק ויבצע אותו הלכה למעשה בדרך שלו.

נראה כי ישנה אווירת מחנק במעונכם, חשוב לאוורר ולנתב עשייה לערוצים נכונים ותואמי מטרות.