עקרון הבחירה החופשית הוא מיסודות היהדות, אך רבים מבינים אותו בדרך מוטעית. יש הסבורים כי 'חופש בחירה' משמעותו, שקיום התורה והמצוות נתון לבחירתו של האדם: ירצה – יקיים; לא ירצה – לא יקיים, וכל בחירה כזאת היא לגיטימית. אם תאמרו לאנשים האלה שקיום התורה והמצוות הוא חובה, יטענו כנגדכם: לא נכון, הלוא יש חופש בחירה.
חופש הבחירה אין פירושו שהאדם רשאי לבחור ברע, אלא שניתנת לו היכולת לעשות זאת. בכך האדם שונה מכל הברואים האחרים, המשוללים יכולת בחירה. כל הברואים נבראו כשהם מתוכנתים מראש להתנהגויות מסויימות. יש בעלי-חיים המטפלים בצאצאיהם, ויש הטורפים את צאצאיהם; אבל הראשונים אינם עושים זאת משום שהם טובים יותר, אלא משום שכך נבראו. לעומתם, האדם נברא עם יכולת להחליט החלטות על-פי בחירתו החופשית, ולא על-פי תכנות קבוע מראש.
החלטות בבחירה חופשית
הקב"ה היה יכול לברוא את האדם כך, שהיה מוכרח ללכת בדרך התורה. כשם שאין לאדם בחירה אם לנשום אוויר, אלא הוא מוכרח לנשום כדי להתקיים, כך היה הקב"ה יכול להטביע בטבע האדם את המשיכה לדרך התורה, וליצור מצב שלא יוכל כלל לסטות ממנה.
הקב"ה לא עשה כן. יתרה מזו, הוא אף ברא בתוכנו יצר הרע, שתפקידו לנסות ללא הרף למשוך את האדם לעבר החטא. כך יצר הקב"ה מעין משחק חופשי, שבו האדם עומד לפני כוחות שקולים, והוא הבוחר בבחירתו החופשית ללכת בדרך הטוב והישר ולהיזהר מפני הרע.
מאבק הבחירה הזה איננו פשוט, שכן הקב"ה עשאו בכוונה מורכב ומסובך. כחלק ממנו יש לאדם גם אפשרות לעוות את מושגי הטוב והרע. הוא יכול לקרוא לטוב רע ולרע טוב. על כך קובל הנביא: "הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב, שמים חושך לאור ואור לחושך". כדי להשקיט את מצפונו עלול האדם לתת צידוק אידאולוגי למעשיו השליליים. כך נעשית הבחירה מורכבת וקשה יותר, אבל בסופו של דבר הכול תלוי רק באדם ובבחירתו.
על העיקרון הזה מושתתים כל מושגי השכר והעונש. לולא היה האדם חופשי לבחור את דרכו ואת מעשיו, לא היה מקום לתת לו שכר על מעשים טובים ולהענישו על חטאיו. דווקא משום שהחלטותינו הן פרי בחירתנו העצמית, הקב"ה מעמיד את האדם בפרשת-הדרכים ואומר לו: "ראה, אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הברכה היא – לשמוע בקול ה', והקללה – "אם לא תשמעו… וסרתם מן הדרך".
הבחירה ניתנה לאדם
עקרון הבחירה אינו שולל את זכותו של הכלל לכפות על הפרט ללכת בדרך הישר. לכן אנחנו רשאים לשפוט ולהעניש אנשים הבוחרים ברע. בימינו החברה כופה על הפרט רק ערכים הקשורים לאי-פגיעה בזולת ובחברה כולה, אולם בזמן שהעם רובו ככולו שמר את דרך התורה, היה בית-הדין מעניש את הפרט החוטא גם על חטאים שבין אדם למקום.
אין בכך שום סתירה לעקרון הבחירה, שכן, כאמור, אין לאדם זכות לבחור ברע, אלא רק יכולת לעשות כך, ועליו לדעת שישלם את המחיר על רוע בחירתו. מושגי הטוב והרע מוגדרים בתורה, והאדם, בבחירתו, אינו יכול לשנותם. הדבר היחיד שניתן לו הוא – יכולת ליישם את הערכים הללו, או חלילה לסטות מהם ולשאת בתוצאות.
הבחירה עושה את חיינו קשים ומורכבים, אך בה גם מותר האדם, לא רק לעומת שאר יצורי התבל, אלא גם לעומת מלאכי-מרום. אפילו למלאכים אין יכולת של בחירה חופשית, שכן אין להם יצר הרע וכל אחד ואחד מהם פועל בדיוק כפי שנברא. האדם הוא היצור האחד והיחיד בבריאה שהקב"ה נתן לו את היכולת שלא להיות כבול לתכנות מוקדם אלא לבחור בטוב בעצמו ומרצונו.
זו הזכות הגדולה והברכה הנפלאה שנתן לנו הקב"ה, והוא מתחנן ומבקש – "ובחרת בחיים"!
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
