לאן שלא הולכים אי אפשר לברוח מזה, המונדיאל כבר כאן. וזה ממש לא משנה אם אתה אוהד כדורגל או לא, המונדיאל רודף אחריך לכל מקום, זה שפת הפרסומות העכשווית, זה האווירה שמסביב, זה נושא השיחה. כל דבר קשור למונדיאל (מישהו אפילו שאל אותי השבוע האם העובדה ששוויץ ניצחה את ספרד נגד כל הסיכויים קשורה איך שהוא לפרשיית האפליה בעמנואל…;-).
מה שתפס אותי בכל העסק של המונדיאל הוא הדרך בה הוא משפיע על חיי הצופים.
אני לתומי חשבתי כי מאחר שהמונדיאל בסופו של דבר הוא אירוע ספורט, בודאי נראה את השפעתו הברוכה על כלל האוכלוסייה בתחום הכושר והבריאות. אם זה ברמת המודעות לאורח חיים ספורטיבי ובריא, או אולי עליה במספר הנרשמים לחדרי כושר ומועדוני ספורט, ואפילו עליה בצריכת מזון בריא.
אבל, את העובדות כולנו מכירים. תקופת המונדיאל מתאפיינת במגמה ההפוכה לחלוטין. לא היו ימים טובים למוכרי הכורסאות, הספות ומסכי הטלוויזיה למיניהם, כימי המונדיאל. והגידול העיקרי ברכישת המזון איננו בחנויות הטבע והבריאות, אלא דווקא בפיצריות שלא לדבר על מכירות הבירה והגרעינים ושאר מרעין בישין.
מסתבר שכולנו אוהבים את המונדיאל וכולנו מתעסקים בכדורגל, אבל רק בתור אוהדים, בתור צופים, בתור משקיפים מן הצד. המשחק עצמו ממש לא קשור אלינו, עבור המשחק יש את השחקנים המקצועניים, הם יעבדו קשה וישמרו על אורח חיים בריא וספורטיבי. ואנחנו נצפה בהם, "נספנסר" אותם, ובכך נצא ידי חובה. אבל שאנחנו נשחק, לא תודה, זה ממש לא בשבילנו.
התובנה הזו יישבה עבורי קושיא שמציקה לי מזה שנים. בפרקי אבות מספר רבי יוסי:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום.
אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה
אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני
אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות.
אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה.
ואני, נחמץ ליבי בקרבי, אם רק אני הייתי מקבל הצעה שכזו במקום רבי יוסי, הייתי קופץ עליה ובשתי ידיים, והרי זהו חלומו המתוק של כל רב באשר הוא, להגיע למקום שאין בו תורה, לקבל תקציב ומשאבים בלתי מוגבלים, ולנצלם כדי להפיץ את התורה גם באותו מקום נידח ברוחניות. זו הצעה של פעם בחיים, איך ויתר רבי יוסי על הצעה שכזו?
התשובה טמונה בלשונו של המציע "רצונך שתדור עמנו במקומנו". אותו מציע נדיב, מבהיר לרבי יוסי את תנאי הדיל, אנחנו אכן נעניק לך תקציב נדיב של "אלף אלפים דינרי זהב". אבל אל תחשוב שאנחנו הולכים להשתתף עמך ולקחת חלק בלימוד התורה, אנחנו רק שוכרים את שרותך כדי שתעשה זאת במקומנו, תוציא אותנו ידי חובה, אנחנו נשתתף כצופים כאוהדים ואפילו כספונסרים, אבל לשחק, אתה תשחק לבד – במקומנו.
להצעה כזו גם אני הייתי מסרב, כיון שהיהדות היא לא כדורגל, ביהדות אין תפקיד של צופה או של אוהד, לכל אחד יש מקום בהרכב וכל אחד צריך לשחק בעצמו, אי אפשר לרכוש ממלא מקום ואי אפשר להשיג מישהו שיעשה זאת עבורי, אמנם "לא עליך המלאכה לגמור" אבל גם "לא אתה בן חורין להפטר ממנה". בשונה מכדורגל, ביהדות
אתה חלק מהמשחק!
|
הרב מנחם גערליצקי |
|
