מר ומרת…
שיקגו, איל.
שלום וברכה:

אני בטוח שאתם עורכים הכנות מתאימות לחגוג את יום הסגולה י"ב-י"ג תמוז, חג הגאולה של חמי זכר צדיק לברכה, שאת המשמעות שלה אתם בוודאי יודעים.

אחת הסיבות למכתב זה היא ביחס להתכתבות שלכם בעבר, בה כתבתם אודות בעיית הפרנסה, שיש לה קשר גם לגאולה של חמי זכר צדיק לברכה, אשר הקדיש את חייו לחיזוק ושמירת התורה והמצוות תחת הנסיבות הכי נוגדות. ובכך הוא חיזק את הקשר הנצחי בין העם היהודי והקב"ה, קשר שמתואר ב"שיר השירים" במונחים של "נישואין". בכך שעשה זאת, הוא גם חיזק את היחסים בין בעלים יהודיים לנשותיהם במובן הפשוט, מכיוון שהיחסים הללו תלויים גם בחיזוק הדבקות בתורה ובמצוות בחיי היום-יום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בגמרא: "זכו איש ואישה – שכינה שרויה ביניהם". הזכות היא, כמובן, זאת שהתורה מחשיבה אותה לכזו. זהו גם הצינור והכלי לפרנסה, כפי שחכמינו ז"ל אומרים: "אין לך כלי שמחזיק את ברכותיו של הקב"ה יותר מן השלום".

החשיבות של שלום בית מודגשת גם על ידי העובדה שהוא מוזכר בתחילת התפילות שלנו בכל בוקר, בתור אחד הדברים ש"אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא".

לאור האמור למעלה, ברור שכל אחד צריך לעשות כל אשר ביכולתו או ביכולתה, ובמידה המקסימאלית, על מנת לשמר את שלום הבית. אם צד אחד הוא האשם, בוודאי צריך להיות קל לתקן את זה; לעומת זאת, אם צד זה הוא הצודק, גם צריך להיות קל להיות מבין ואציל נפש, על מנת להבטיח שהשכינה העליונה תשכון בבית. למותר לומר שאפילו כאשר שלום הבית משביע רצון, תמיד יש מקום לשפר ולחזק אותו.