רעש אדיר נשמע ברחבת חצר בית הספר. לאחריו נשמעו זעקות הילדים מכל עבר כשהם רצים בבהלה לתפוס מחסה. כעבור כמה דקות נרגעו הרוחות ולאט לאט התברר מה ארע. גג אחד הבניינים הסמוכים לבית-הספר 'עין הקורא' שבראשון-לציון התמוטט, וחלק ממנו עף ונחת היישר לחצר בית הספר. אחד מבין הילדים ששהו באותה עת בחצר נהרג במקום והאחר נפצע פצעים אנושים.

כעבור מספר ימים נקרא הרב יצחק גרוזמן, שליח חב"ד בעיר, לשיחת טלפון בהולה. מן העבר השני הציג את עצמו אביו של הנער הפצוע וביקש בקול נרגש: "אשתי מבקשת מאוד שתבוא לבדוק אצלנו בבית את המזוזות", אך יחד עם זאת הוסיף גם בנימה מסוייגת : "דע לך שאני באופן אישי לא מאמין בצדיקים או במזוזות, ובכלל, בכל הדברים שאתם מאמינים בהם. אבל… המצב קשה ואשתי ממש מתחננת, אז תבואו…".

ללא שהיות מיותרות הגיעו פעילי חב"ד לבית ובדקו את המזוזות. התוצאות היו מדהימות: 2 מן המזוזות לא היו כתובות כלל על קלף (המעובד מעור בהמה) אלא על נייר פשוט! כמובן שמיד החליפו אותן במזוזות כשרות למהדרין. חלפו ימים אחדים והרב גרוזמן נסע לבקר את הנער בבית-הרפואה. ליד המחלקה לטיפול נמרץ מצא את האב המודאג. הרב ניסה לדובבו אך ללא הועיל. לבסוף הוציא מכיסו בקבוק קטן של וודקה, שקיבל לפני זמן קצר מידי הרבי לחלק בהזדמנויות מיוחדות לתושבי העיר. הוא הציע לאב לתת לילד כמה טיפות מן המשקה. האב הודה באדיבות על ההצעה והוסיף כי אין צורך להתאמץ שהרי בלאו הכי הרופאים אמרו שלילד יש בצקת במוח ורגעיו ספורים, ובכלל, הרי בודאי לא ירשו לתת לו משקה חריף במצב כזה.

למרות זאת, כעבור כמה דקות, החליט האב בהרהור שני לקבל את הצעתו של הרב, על אף שהכריז פעם נוספת שאינו מאמין בזה. "אולי…" – הוסיף האב בקול לא לו – "אם יתרחש נס, אני מבטיח להתחיל… לצום ביום הכיפורים!".