אדם הגיע להתייעץ עם הרב. יש לו קשיים בשלום-בית והוא ואשתו ממש לא מסתדרים ביחד. ענה לו הרב: יש לי עצה טובה מאוד עבורך. לך בכל יום חמישה קילומטר. בחלוף פרק זמן התקשר הרב אל הבעל והתעניין במצבו. אוי כמה טוב לי כעת כבוד הרב, עונה הבעל, אני נמצא כבר במרחק של חמישים ק"מ מהבית…

יש הבוחרים להתמודד עם כל מצב ולהציב לעצמם רף גבוה של הצלחות בחיי היום יום. מאידך, ישנם כאלה המעדיפים את הבריחה המתמדת. אין להם כלל קשיים בחייהם, הם פשוט לא מכירים אותם ולעולם אין הם צועדים בנתיב אחד. הם יעשו כל שביכולתם כדי שלא להגיע אל המפגש המחייב אותם בלקיחת אחריות, הם יהיו תמיד מלאי תשובות כרימון ולעולם המעשה חובת הפתרונים ואליהם הדבר כלל אינו נוגע לחלוטין. הם פשוט יוצאים תמיד נקיים ללא רבב ונטולי תחושת צורך בסיסי לייפות את מצבם, הם פשוט זורמים עם מציאות חייהם הברחנית וחיים היטב בריפוד עולמם המוגן. הבריחה המתמדת מקיפה את כל מעגל חייהם, אולם רמת פגיעתה גבוהה במיוחד בקרב העשייה או לייתר דיוק – אי העשייה במסגרת התא המשפחתי.

הדמות הברחנית אינה מסתפקת לעולם בתירוצי יום האתמול וכל יום וחדשותיו עמו עד אשר מגיע רגע הפיצוץ הבלתי מבוקר אשר הורס כל חלקה טובה. ומה יענה מיודענו: הרי כבר אמרתי שהכול בסדר ואין אני מבין על שום מה מתחוללת לה סערה באזור הבית… טווח הביטחון אותו הוא לוקח בכל אירוע מונע ממנו להיחשף רגשית לכל ים הרגשות השוצף סביבו. הבית מתפורר מרוב חוסר בתחזוק הולם, אולם כל העם אשם בדבר ורק הוא זך כבדולח… ועם כל אירוע מתעַבַּה לה אדרת הגנתו עד כי ניתוקו הולך ונעשה מושלם מסיבוב אחד למשנהו.

בשלב זה נכנסים לתמונה מגוון מביני דבר ועניין וכל אחד מהם מפיק שפע אמרות שפר הנאמרים מתוך ארשת פנים רוויית חשיבות, שמן זית זך כתית למאור… אלא שכל דובר אך מוסיף מכאוב לפצעי הזוג האומלל וכל הליכה בתלם חרוץ למחצה הרי היא כהרס בלתי ניתן לתיקון או שבמידה ויתוקן תיוותר צלקת ראויה לשמה בסדר גודל של לוח הנצחה מכובד ובמקום ראוי לשמו.

לתקן מערכת התנהגותית המונעת מתוך כללי חיים שאינם תקינים ואשר נרכשו לאורך שנים יש צורך בהבניית תהליכים בונים ולא תמיד ברגע אחד יקרה לו נס מוחלט אשר יגרום לשינוי מלא. השינוי הרצוי והראוי הינו זה המגיע על רקע הבנה מוחלטת והכרה באי תקינותם של המהלכים הקודמים ובהמשך לאחר שלב ההבנה המלאה לגבי העבר מתחיל  שלב הכנת כלי ההתמודדות עם מטלות ההווה ובניית נתיבי עשייה עתידיים. כל צעד נבנה כשיסודות תומכים נוצקים סביבו כל העת ובחלוף תקופת הסתגלות יגיע מועד השלב הבא. כאדם שהורגל מרבית ימיו להליכה בתלמים שגויים סביר להניח שיהיו כמה נסיגות קטנות בכל שלב אליהן יש להתייחס מחד בסלחנות ומאידך בעידוד להמשך עשייה נכונה וסופו שיברח מן הכבוד והכבוד ירוץ אחריו. משיטעם טעמם של הישגי אמת במהותם שוב לא ישוב אל דרכו הראשונה.