בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע. הרב פסק כי בשבת הקרובה יעמוד הגבאי בפני כל מתפללי בית הכנסת ויכריז כי מזכיר בית הדין אינו משוגע. כשבת, עיני כל המתפללים נשואות היו אל הגבאי, כולם המתינו למוצא פיו. או אז נשמע קולו הרם של הגבאי, מזכיר בית הדין אינו משוגע ? . . .

אדם נוסע במהירות גבוהה מהמותר בשכונה צפופת אוכלוסין ובחפזונו הרב עולה הוא על המדרכה פוגע והורס כמה דוכנים וזורע הרס רב. משתמה לה נסיעה פרועה זו הוא יוצא אל הרחוב, מביט  כה וכה, בודק מה הם נזקיו, מבקש סליחה מכל קהל נפגעיו וממשיך בדרכו הלאה . . .

ברור לכל אחד כי תסריט שכזה אינו קיים גם לא בדמיונו של אף אחד וכי על כל נזק שיעשה האדם יהיה עליו לשלם עד לפרוטה האחרונה. בחיי היום ישנן דמויות רבות אשר חשות חופשיות יתר להתנהגות בלתי אחראית בכל הכרוך בזולתן, לעיתים יש להם צורך להוכיח כי הם מסוגלים להכול, למעשה רק כמעט הכול, למעט תיקון הטעויות שבעשייתם.

בקשת סליחה אם תשמעו מהם, הרי היא כהכרזת מלחמה בפני עצמה.  הם לעולם אינם טועים וכשהם כבר מתנצלים, עדיף היה שלא יעשו זאת לחלוטין.

קשה למצוא אדם היכול להעיד על עצמו כי הוא חף מטעויות וכל אדם חכם לומד מטעויות העבר, כך שלהתקדם ממצב משברי אל דרך סלולה ובטוחה יותר היא אפשרות המוענקת לאדם בעקבות יכולותיו המובנות להתעלות על עצמו ולבקר את עשייתו. להבחין היכן היו טעויותיו ומהי הדרך הטובה ביותר לתקן את המשגים שנעשו בדרך. כשהתיקון נעשה ביד אמן, ברגישות הראויה, הרי שהדרך נסללת ליצירת אמון מחודש ומוכנות בריאה של שני הצדדים להמשך חיים משותפים עם מבט מלא תקווה לעתיד טוב יותר.

כל התהליך מתחיל בשנות הילדות, שנים בהן נוטים ההורים לחפות על כל עשייה של העולל, מגניבים חיוך של שביעות רצון על כל חכמה חדשה ורווים נחת עם כל הברקה מתחדשת, אולם כשמתעוררים בהמשך הדרך, כשהילד כבר סיגל לעצמו אורח חיים של צבירת עשיות שאינן עולות בקנה אחד עם רווחת הזולת, ממהרים להעמידו על טעותו ובן המלך שהורגל לחיוכים של קורת רוח אינו מבין מדוע לפתע נוזפים בו. או במקרים אחרים בהם מעדיפים ההורים להמשיך ולהתעלם עד שהקרקע בוערת תחת רגליהם בהגיע ילד טיפוחיהם לגיל בוגר ולמצב בו החברה אינה אוהדת את קרבתו.

ההכוונה הנכונה, הינה המצרך הבסיסי בהעצמת דור איתן בדרכו החינוכית – חיובית, דרך בה הוא תמיד יראה את צרכי הזולת בנתיב מקביל ובלתי סותר לצרכיו. דרך בה הוא ידע לקבל את מציאות הרגש של כל סובביו ולהלך ברגישות הראויה בין שאיפותיו ושאיפותיהם. או אז, ברגע שתפותח כהלכה הרגישות לזולת, תתפתח גם היכולת לראות ולהבחין במשגים עצמיים ולתקנם בעדינות הראויה עד שהתיקון לא יורגש כלל ולא יוודע כי טעות הייתה כאן כלל.