בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע וביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, עד שריחם ה' עליהם וביטל את מחשבתו הרעה ותלו אותו ואת בניו על העץ בשלשה עשר לחדש אדר נקהלו היהודים לעמוד על נפשם והרגו את אויביהם, וביום ארבעה עשר בחדש אדר נחו מאויביהם וקבעו אותו ליום משתה ושמחה, והוא חג הפורים. חז"ל תיקנו שבע מצות בחג הפורים: א. קריאת המגילה, ב. משלוח מנות, ג כותנות לאביונים, ד. קריאת התורה, ה. איסור הספד ותענית, ו. אמירת על הניסים, ז. משתה ושמחה.
(פירוט מלא 'בלוח היהודי')
