ב"ה, יום א', כ"ג אייר
לשכנינו היקרים שממול:
סגרתם היום מעגל, אנחנו הגענו ראשונים לפני קצת יותר מחודש ואתם היום בכוחות גדולים חתמתם את מעבר הקהילה לאריאל.
התבוננתי בכם כ"ותיק" – ובמיוחד היום אחרי ששמעתי את מה שיצחק אמר – אני עומד נפעם אל מול כוחות הנפש שאתם מגלים. הקושי, הסבל והיסורים הם לאין ערוך משלנו. הזמן, הבית, הקהילה שעזבתם – הכל בקבלה ומתוך קישור לאמת הגדולה שהקב"ה מוליך אותנו ברצוננו ובעל כורחנו אליה.
החלטתם לבוא לאריאל, לעבור לקהילתנו – ואנחנו מקוים ובטוחים שלא תצטערו, ברור שהתקופה הקרובה לא תהיה קלה, העיכול האיטי והמכאיב של העובדה שהכל השתנה, ובאופן גלוי לא לטובה, כל זה לא קל בכלל.
כוחנו במה שלמדנו בגוש – חיים של קהילה מאמינה, פעילות וקשר בין אחד לשני ובין כולנו לרבונו של עולם, נסיון תמיד לעשות את מה שנכון וטוב לעם ישראל – בסופו של דבר זה מה שמרחף מעל כל הקשיים והיסורים.
כששרנו "שמחם בבנין שלם" חשבתי עליכם – איזה בנין יש לנו שאפשר לשמוח בו, איך אפשר לשמוח כשמשווים ונזכרים?
שמחם – בעתיד, כדי לשמוח צריך להתרכז בעתיד הגדול והנהדר שמובטח לנו, לנסות ולהבין איך כל הייסורים הם עצמם שמובילים אותנו אל אותו עתיד, מתוך שהם מנקים אותנו, מכריחים אותנו להשתפר, לנסות להיות שליחים יותר טובים.
ברור לי שלאט לאט נשתקם – ביחד – בחיים החדשים והשמחים שהולכים ונוצרים כאן, ביצירה המיוחדת הזו של "נצר אריאל" – וב"ה נזכה כולנו לבנין שלם.
חזקו ואמצו, נשמח תמיד לעזור, להקשיב ולדבר, ולשמוח ביחד
משפחת פוגל
