בעל מלא הערכה לפועלה הרב של אשתו במרחבי ממלכתם המשותפת חפץ להביע את מידת מעורבותו הרבה בעשייה השוטפת ובכל הנעשה בה אמר בזחיחות הדעת לאשתו, : אני אעשה עבורך הכל מ – א' עד ש' – את האות ת' אני משאיר עבורך . . . תנקי, תכבסי, תבשלי, ורק היה חסר שיסיים באיחול ותתפוצצי . . .

בסיס כל ההוויה המשפחתית ושלמות גרעין התא בנוי על בסיס ההבנה כי כל העשייה בו מיועדת לכלל ולאו דווקא לפרט. כל עשייה בו הינה בבחינת לבנה נוספת בנדבך הבית ההולך ונבנה כל רגע מקיומו המעשי. כל הבעה בו הינה בעלת פוטנציאל ייחודי של בניין או חלילה לכיוון ההפוך ממנו. הכול כלול בכמה מילים כשם שכל המלכתו של יוסף למשנה למלך במצרים נבנתה על משפט בן ארבע מילים: "מדוע פניכם רעים היום" (בראשית מ', ז'). כל שהוא עשה היה, התעניינות. הוא גילה אכפתיות לנעשה סביבו, הרגיש את השוני בין הבעת הפנים של יום האתמול לזו של היום ומעבר לכך שהביא להם מזור ומרגוע לנפשם, הביא לעצמו ולעמו רווחה בהמשך. כל שעלינו לעשות מסתכם לעיתים בהתעניינות זניחה לכאורה, לחייך, להתעניין ולדעת לומר מילה נכונה ומתאימה בזמן הנכון. מילה אשר תרומם ותאדיר את מצב המקבל ללא מחשבת תגמול בכל רמה שהיא לנותן. אדם היודע לשדר שדר אמפאטי למקבל, תורם רבות לכך שהמקבל לא יחוש כנזקק ואספן חסדי הזולת.

יש הנוהגים מנהגי חסידות, הם נותנים לזולתם, אולם הם מוודאים מבעוד מועד שכל העולם ידע כי כאן נעשתה עשיית חסד . . . דברים מעין אלה מנציחים את צריבת האירוע בלב המקבל כעוד עשייה שייתכן כי היטיבה עמו באופן גשמי מקומי, אולם בד בבד חרטה בלבו צלקת בל תמחה והפכה אותו לאדם שאינו מסוגל להתרומם מעל לאמת המידה שקבע עבורו 'הנותן' הנצחי החושש באורח קבע להיפרד מהמעמד בו הוא שרוי.

הנתינה הראויה ביותר הינה עשייה. עשייה כנה נקלטת בלב המקבל. עשייה שיש בה שדר של קבלת הזולת מבלי הבט על השוני שבו ועל מרכיבי אישיותו השונים, הם אלו היכולים להביא לידי חיבור איכותי של מרכיבי התא המשפחתי. הרכב שבבסיסו קיימת תובנת האחדות והמוכנות המתמדת.

הידיעה שבכל רגע מחיי הנישואין יש להשקיע חזור ושוב מתוך ידיעה כי מי שאינו משקיע, שוקע!