מסר ללא קול, אומר ללא דברים, קרירות מתכתית מפיצת צינה המחלחלת אל תוככי שכבת ההגנה של עצמות השלד. "דבר איתי בשעות הערב, קבעתי לך תור . . . " או הודעה משמחת, "בשעה טובה נולד לנו בן זכר" ויש גם מעציבות, "לסבא נח כבר נוח, הוא הלך לעולמו הבוקר". . . בצינת המסרונים ניתן להקפיא אולם ומלואו. בכל זאת את קדמת העולם לא ניתן לעצור ודברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת לא במעט. עולמות שהיו קרובים ומלאי הרגש מפנים עצמם לכבוד עולם הדממה והאילמות הרגשית.

למעשה ניתן בהחלט לומר כי מנות הריחוק מתוצרת מקשי המתכת הינן רק קצה קצהו של קרחון הריחוק הצובר תאוצה בדור הקידמה והדיגיטאליות. בדירה בת מספר חדרים מדברים ילדי המשפחה ביניהם על ידי שליחת הודעות אלקטרוניות ומקומו של הלב נשכח זה מכבר. באווירה זו ההולכת ומתרחבת מצויים ההורים בשלב בו כל תפיסת עולמם הרגשית הינה נחלת העבר. מחד הם עדיין אינם מידי מבוגרים, אולם לעומת תהליך ההתקדמות המואץ, בו כל יום הוא דור דיגיטאלי, הרי הם זקנים לכל דבר. הודעה קרה ונטולת חמימות מבשרת להם כי נדרשת מהם עוד מנת השקעה בילדיהם, הם מוזמנים לשם עשיית בייביסיטר על נכדיהם ולהשלים את קניית הטיטולים החודשית . . . להחזיר את הילד מהגן ולקנות לנכדה נגן . . . והכול בקור וללא כל רוח…

באווירת ניכור זו מתנהלים להם תאים משפחתיים רבים, הכול נטול כל.

במקום בו הלב איחד בין שתי יסודות הבית, פעימותיו הוחלפו בנקישות מתכתיות והתוצאות בהתאם. הבעל מקבל רשימת קניות במסרון והאישה כמשוב מקבלת אי הבנות . . .

בעבר התהליך המרוחק ביותר מאזור חמימותו של הלב ההורי היו ילדי המפתח, ילדים שבצווארם היה תלוי כקולר, מפתח הבית. לא חמימותה של האם קיבלה את פניהם, אלא חמימותו של המיקרוגל ומלאי הקפואים ששבו לחיים לפרק זמן קצר . . . הדבר שימש כהקדמה ראויה לדור עם סממני הקיפאון העמוד יותר, דור המעביר את רשמיו, אמירותיו, הוראותיו על ידי שימוש במסרון קפוא.

בחיי המשפחה המסרון הינו מתכון להרס ברור. האפשרות לשגר מסר אשר לעיתים אינו מביע את החמימות הנדרשת או אף במקרים מסויימים מציע למקבל כר נרחב של אפשרויות לבניית תרחישים אפשריים לסיבות כתיבתו ומה יכול היה לעמוד בסיבת כתיבת מילותיים בלתי מוסברות לחלוטין, או שהשולח אינו מקבל כל תגובה מנומקת לשאלתו הברורה (לטעמו . . .) בפרק זמן סביר, כך שבמקום לחבר בין הראויים לחיבור, בא המסרון ומביא לידי ספק המצטרף אל ערימת התרעומות ההולכת ומגביהה שחקים וסופה מי ישורנו.