נצא מתוך הנחה כי לכל הפחות פעם אחת בחייכם נתקלתם בתופעה של אדם כלשהו המנסה להתנחל דווקא במרכז מערכת העיכול שלכם. . . אז מי היה הסבא שלך, למה לא הלכת אל הרופא זה בוודאי וירוס . . . לסבתא שלי היה תמיד פתרון לכל התסבוכות מהם אתה סובל . . . תגיד לי, כדאי לעבוד במקצוע שלך, כמה אתה משתכר לחודש, בן כמה בן הזקונים שלך, או או או אתה עדיין צעיר . . . חבל עליך לך תלמד מקצוע טוב יותר. . .

בדיוק כשם שישנם כאלה אשר אינם אומדים מרחק באופן נכון, תמיד כשהם ידברו איתך הם יהיו על אפך, וכשאתה מנסה לדדות צעד לאחור, הם כבר שם ונשימת אפם באפך . . .

גבולות הוא שם המשחק, יש שיאמרו אסרטיביות שמו. ללא כל ספר חוקים כתוב, הרי שתוכנו הווירטואלי הינו נושא המסר של, אין כניסה ללא רשותי. 

ישנן משפחות הקושרות ביניהן קשרי ידידות עד בלי גבול, כל צד מעודכן בנעשה בנבכי נפש חבר מרעיו עד שהכול נעשה כברור מאליו ואין כל מעצור עומד בפני מטר השאלות.

הגבולות הינם שדר בלתי מילולי המשודר על ידי כל אחד אשר אינו שש לפלישת כל זר אל תוככי נפשו ולמעשה אף ניתן לומר כי אין פלישה ללא הזמנה או מתן היתר בלתי כתוב.

במקומות עבודה צפופי אוכלוסין מתפתח תהליך של שקיפות יתר, כל אחד יודע עליך הכול. הגעת אל מקום העבודה עם אף חורש תלמים, הרי גלוי וידוע כי חווית חוויה לא מרנינה, ואם צהלו פניך, הרי שאל חשבון הבנק שלך זרמו מעיינות תהום רבה . . . האדם חש שקוף, אין לו פינת פרטיות ולו גם הקטנה ביותר. סדר יומו והנהגותיו מושפעות ללא הרף מדעת הקהל. סגנון הקניה שלו מוכתב מסגנון הכניעה שלו ללחץ החברתי בו הוא מצוי מרבית שעות היממה. כך מתהלים להם חייו ללא שהוא נותן את הדעת במלוא כובד הראש הראוי בדבר מטרת חיים נעלית כלשהי. השלכה ישירה מהיסחפות אחרי גחמות החברה נמדדת בהתנהגות הנוער והילדים הרכים. כל התנהגות שאין ביסודה חשיבה מובילה בהמשך הדרך, אל דרך ללא מוצא או תכלית. ילד המבין כי אין כיוון ברור וכל עשייתם של הוריו הינה תוצר של נהיה בלתי ברורה, מפנים לעצמו כי אין כל סיבה לפתח מוטיבציה בכל תחומי העשייה, החיפוש אחר מענים הולמים אינו יעיל כל עוד מחולל ומקור התופעה ממשיך להיות פעיל.

המסקנה אליה אנו חייבים להוביל, הינה הצורך בהיותנו עצמאיים לחלוטין, לנשום את האוויר בכוחות עצמנו ולהוביל מהלכים אשר משולב בהם ההיגיון הפנימי שלנו ולא להירתע מלהציב בהתמדה את הגבולות החיוניים לעצם קיומנו. במקרה ומולכם ניצב בגאון מתריס (שלא באשמתו. . . ) האדם אשר אל מרכז חייכם נכנס ובא כבתוך שלו, השתמשו בכל סעיף בספר הגבולות והעמידו אותו על מקומו באופן די ברור מחד ומאידך בלתי פוגע לחלוטין, עד אשר יתייצבו הגבולות באופן שיותיר לכם מרחב מחיה מכובד וראוי לשמו.

ואם בגבולות עסקינן הרי שאי אפשר לסיים ללא שנזכיר את חיי הבית, שהרי כל עצם הוויית חיי הבית מושתתים על מלאכת הצבת הגבולות, אלא ששם המלאכה עדינה שבעתיים ואין אנו יכולים לומר לבן או בת הזוג, עצור גבול לפניך . . . במלאכת מחשבת ובהליכה עדינה בין עשה ללא תעשה מתנתב לו הגבול בקו האופק לעיתים נראה ולעיתים לא, הכול ברגישות הראויה תוך מתן כבוד וללא כל דרישת כבוד. עשייה שיש עמה רגישות והבנה ללב הזולת הינה בסיס ראוי לבניית גבולות גם ללא כל דרישה מפורשת, כל אחד מבני הזוג יודע לכבד טוב יותר כשהוא מכובד ומוערך.