תשובה מהי?

כאשר היה האדמו"ר הצמח-צדק ב"יחידות" אצל רבנו הזקן סיפר לו רבנו: בשבת פרשת "כי-תבוא", בשנת תקכ"ה אמר המגיד ממעזריטש תורה על הכתוב "ושבת עד ה' אלוקיך". הוא ביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות, עד אשר שם הוי', שהוא למעלה מהעולמות – יהיה אלוקיך, "אלוקים" בגימטריה "הטבע", בראשית ברא אלקים (=שהטבע הפשוט שרואים יהיה כולו אלוקות ממש).

כל ה'חבריא קדישא', שומעי לקחו, היו בהתעוררות גדולה ורבי משולם זוסיא מאניפאלי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו ועל כן הוא יחלק את התשובה לחמישה חלקים, כי תשובה היא ראשי תיבות: ת(מים תהיה עם ה' אלוקיך): ש(ויתי ה' לנגדי תמיד) : ו(אהבת לרעך כמוך); ב(כל דרכיך דעהו); ה(צנע לכת עם אלוקיך).

והוסיף רבי יוסף יצחק מליובאוויטש: כאשר סיפר לי זאת אבי (הרבי שלום בער), הוא הסביר כי המלה ת ש ו ב ה מורכבת מחמש אותיות וכל אות מרמזת על דרך ואופן של עבודת התשובה והוא ביאר בארוכה את חמשת האופנים – שאת כולם אפשר לממש באמצעות עבודת התפילה.

וזהו ביאור חמשת אופני התשובה בקיצור:

תמים תהי' עם ה' אלוקיך – זוהי עבודת התשובה הבאה מכח התמימות. ויש בזה כמה בחינות ומדריגות והמעולה ביותר, בנוגע לתשובה, היא התמימות שברצינות, כמו שנאמר אצל אברהם אבינו "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".

שויתי ה' לנגדי תמיד – שם הוי' מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים – שהם אין ערוך מאין ליש – ועל כן עבודת התשובה היא זו שבאמצעותה מעלה תמיד לנגד עיניו ההוי' של עולם ומלואו.

ואהבת לרעך כמוך – וכדברי רבינו הזקן שזהו "כלי" לקיום "ואהבת את ה' אלוקיך". וביאר זאת במאמר חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו". זוהי. איפוא, עבודת התשובה הנובעת מלב טוב.

בכל דרכיך דעהו – זוהי תשובה באמצעות התבוננות במתרחש מסביב. האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה אלקות במוחש. וכמו שאמר האדמו"ר האמצעי. שזה יתרונם של בעלי העסקים (אנשי המעשה) על יושבי האוהל, שהם רואים אלקות במוחש. זוהי, איפוא, תשובה הבאה מראיית השגחה פרטית.

הצנע לכת עם אלוקיך – זוהי זהירות במידת הצניעות, שהאדם לא יבליט עצמו. כמאמר חז"ל "לעולם יהא אדם ערום ביראה" וענין הערמומיות הוא שהיראה לא תהא ניכרת כלל, זאת אומרת שלא יעשה רושם על אחרים, כמה שהוא ירא-שמים. ידוע שכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים (את חסידותם) וכאשר נתגלו היו מצטערים. זוהי, איפוא, עבודת התשובה, שבאה מהצנע לכת.

חרטה וקבלה

בערב יום הכיפורים עבודת התשובה היא חרטה על העבר ואילו ביום הכיפורים עצמו – קבלה על להבא, היינו שהוא מקבל על עצמו להיטיב את דרכיו לעתיד, שלא לחטוא עוד.