בית הרפואה היה הומה מאדם. בני משפחה רבים באו לבקר את קרוביהם שנפצעו במלחמה. באחד החדרים ישבה הגברת לדן ליד בעלה כשהיא דואגת ומצפה להחלמתו. כבר מנעוריה התרחקה מדרכי היהדות, אולם יחד עם זאת, בהיותה מצאצאי האדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי – מייסד חסידות חב"ד, שמרה על קשר מכתבים עם הרבי. כמובן שמיד עם השמע דבר פציעתו של בעלה שלחה מכתב לרבי וביקשה את החלמתו המהירה.

יום אחד כשסיפרה על קשריה עם הרבי פנה אליה אחד המאושפזים באותו חדר, מר שפיר שמו, שנפצע קשה במהלך הקרבות. הוא סיפר לה כי ברשותו ספר תהילים קטן עתיק יומין העובר במשפחתו בירושה מדור לדור. "כרגע אני נתון בסכנת חיים", אמר בקול חלש, "אך יש לי הרגשה שאם הרבי יחתום על ספר התהילים במו ידיו אחלים ואבריא". ללא היסוס לקחה גבי לדן את ספר התהילים צירפה אליו מכתב ובו כתבה את שמו ושם אמו של הפצוע ושלחה לרבי.

 כעבור כשלושה חודשים, לאחר שמר לדן כבר שוחרר מבית הרפואה, הגיע אליהם חבילה מהרבי ובתוכה ספר התהילים עם חתימת ידו של הרבי בתוספת ברכות ומכתב. במכתבו כותב הרבי כי אין דרכם של נשיאי חב"ד לחתום על גבי תהילים כי הוא ספר קדוש, אבל כיון שהדבר היה כרוך בפיקוח נפש חתם עליו. בסיום מכתבו כתב הרבי : נ.ב. כנראה שהיא מדליקה נרות שבת קודש כמו כל בת ישראל כשרה. לאחר בירור קצר התברר לה כי מר שפיר שוחרר גם הוא כבר מבית הרפואה ולאחר ששלחה לו גלויה בה הודיעה על קבלת התהילים התייצב מר שפיר בפתח ביתה. "זה עתה שבתי מבית ההבראה וראיתי את הגלויה ששלחת אלי", סיפר מר שפיר, "מיד הזמתי מונית ובאתי לקבל את ספר התהילים".

בשמחה רבה הגישה גב' לדן את ספר התהילים לאורח. זה פתח בהתרגשות את הספר בעמוד הראשון, עיין בחתימתו וברכותיו של הרבי וקרא בהתפעלות: "ממש מדהים ! תאריך החתימה הוא ממש ביום בו הרופאים הודיעו לי כי יצאתי מכלל סכנה".

חלפו חודשים רבים מאז המלחמה וגב' לדן חשבה כל הזמן על מכתבו של הרבי אודות הדלקת נרות השבת. ההחלטה להדליק נרות היתה קשה עבורה, מזה 45 שנים היא בורחת מהיהדות ומנהגיה וכעת תתחיל להדליק נרות?!

 בסופו של דבר גברה הנקודה היהודית האמיתית שבה והיא החליטה להתחיל בהדלקת נרות השבת. ביום שישי הבא לא ידעה כלל מה לעשות וכשלמזלה צלצל בנה החייל מהצבא ביקשה ממנו לקרוא לסמל הדת. הלה הסביר לה בדיוק מה עליה לעשות ואף הכתיב לה את נוסח הברכה. בשבוע הבא כבר המציא לידיה את הספר 'קיצור שולחן ערוך' כדי שתדע את ההלכות לפרטיהן. כך עברה שבת ועוד שבת ואט אט הרגישה כי ישנם חפצים שאינם יכולים להיות בחדר בזמן שהנרות דולקים והיא אינה יכולה לבשל או לעשות מלאכות שאסורות בשבת בזמן הזה. המפנה נתן בה ובביתה את אותותיו ולא רחקו הימים וצוות מיוחד של צעירי חב"ד הגיע לביתה כדי להכשיר את המטבח. אז ראתה כיצד מילותיו של הרבי מתגשמות במילואן והרי היא "ככל בת ישראל כשרה". כן, הכל בזכות הדלקת נרות שבת.