אמירות רבות מלוות שיחות רגילות לכאורה, אמירות הגורמות לפנים רבות לדמות בצבען ללובן התקרה לרגעים אחדים ובהמשך לובשות הן סומק ארגמני ולאו דווקא מרוב נחת. . . 

לא כל דבר חוכמה הינו בהכרח גם דבר המתקבל ומתעכל על ידי כלי הקיבול של הזולת באופן הראוי או הרצוי. ניתן להגדיר זאת כי בין המושמע לנשמע ישנה יציאת נשמה . . . 

אכן, הלשון הינה דבר רך, היכול להתחספס בקלות ולהיות מושחז כתער עד אשר כל נגיעה בו פוצעת ואף מביאה לידי קטיעת איברים. 

ישנם ביטויים הנאמרים בלהט וויכוח או ערב הבעת דעות, אשר גורמים לרבים מן הנוכחים את התחושה הבלתי נוחה כאילו חודרים הישר אל תוך לבם עם סכין משוננת ומסובבים אותה לכל כיוון בנחת עד אשר פורצים כל מעינותיו חוצה.

במסגרות החינוך דהיום אין כל אפשרות למחנך להרים יד, הוא כבול בכבלי החוק האוסר עליו להשתמש בענישה מסוג זה. אולם ככל נהר אשר נתיבו נסכר, מחפש אף המחנך בצר לו דרך אחרת , ערוץ שליטה לשם אחיזת הגה הכיתה בגאון. דרך זו באה לידי ביטוי בישמוש נרחב בשרירי לשונו. רק אמירה הנאמרת בטון רך לכאורה והמגדילים עשו, מוסיפים קורטוב של חיוך הנמרח על פניהם, חיוך המשנן את להב החרב המתהפכת. התלמיד, מטרת האמירה כבר היה מעדיף לקבל מטח כבד הישר אל פניו ולא לשמוע את אמירותיו המחוכמות של המחנך מדושן העונג.

וכשם שהדברים מתנהלים להם במערכת החינוך, כך גם קורה במערכת הביתית. לא כל זוג מוצא לעצמו מיד עם מיסוד חיי הנישואין את דרך הזהב לשם ניהול הבית. יש והדרך פתלתלה ועוברת דרך מהמורות רבות עד הגיעה אלי מחוזות ההצלחה. יש גם שלא זוכים לה. חלק בלתי מבוטל מאי ההצלחה בחיי הנישואין, הינן אותן אמירות מחוכמות הבאות לתאר את חסרונותיו של בן הזוג באופן ציורי ומשעשע לכאורה, אופן הגורם לו לחוש כחדל אישים משפחתי, שכונתי, הכל לפי בחירת מפעיל הלשון המתגלגלת.