מוטיב זה חזר ונשנה בכל הליכותיו, ואף קיבל ביטוי מודגש באיגרותיו לחסידיו. גם במכתבו האחרון לחסידיו כתב ברוח דומה – "נעקור את שנאת ישראל אשר בתוכנו, נרבה במידת חסד וטוב, נתחזק בתורה, בדרכי נועם ויראת-שמים".

זה היה במוצאי שבת-קודש פרשת כי-תבוא תשנ"ד, שעה קלה לפני אמירת הסליחות ברוב עם, בבית-מדרשו של האדמו"ר בירושלים. תור ארוך של חסידים ו'עמך ישראל' השתרך מפתח חדרו, לזכות בברכתו. בין העומדים בתור היה גם הד"ר מרדכי זליפרוינד, מומחה לרפואת עיניים, ומי שטיפל בקביעות בעיני האדמו"ר.

בהגיע תורו, נכנס הד"ר זליפרוינד פנימה. "מבקש אני ברכה, ערב צאתי לכינוס עולמי של רופאי עיניים, המתכנס פעם בשנה באירופה", אמר.

"ומה מטרת הכינוס?", התעניין הרבי.

"בכינוס זה מחליפים הרופאים דעות, מספרים על חידושים ותגליות, ומעשירים זה את זה בתחום רפואת העיניים", ענה הרופא.

"אמור נא-לי", פנה אליו האדמו"ר, "האם אין חשש שרופא שהגיע לפריצת-דרך כלשהי בתחום הרפואי, יימנע מלחשוף אותה לפני עמיתיו הרופאים, כדי לשמור את כל התהילה לעצמו ולהעשיר את קופתו?".

הרופא התפעל מהשאלה וברר את מילותיו קודם שיענה. האדמו"ר לא המתין לתשובה. "כאשר תגיע לאותו כינוס", הוסיף מיד ואמר, "בקש את רשות הדיבור ואמור לחבריך הרופאים כך: רב אחד מירושלים ביקשני לומר לכולכם, כי כשם שאנו, כל המתכנסים כאן, חותרים לשיפור הראייה הפיזית של מטופלינו, כך חובה עלינו לאמץ בקרבנו גישה של 'עין טובה' מהבחינה המוסרית. עלינו להתעלות מעל שיקולים אישיים צרים, ולעשות ככל שביכולתנו כדי לקדם את רפואת העיניים בעולם, לטובת כל בני-האדם".

הרופא הקשיב לבקשת האדמו"ר, הפנימם, ולאחר ששמע מפיו דברי פרידה וברכה, הודה לו ויצא מחדרו.

מאות רופאי עיניים מכל העולם גדשו את אולם הוועידות המרכזי של הכינוס. הד"ר זליפרוינד הקשיב לדוברים, רשם לעצמו אמירות חשובות לצד הערות משלו, אך לרגע אחד לא שכח את בקשת האדמו"ר.

בצהרי היום הוכרזה הפסקה קצרה, ואחריה עתיד היה הד"ר זליפרוינד לשאת את נאומו. הוא חש דריכות והתרגשות.

בגמר ההפסקה הזמין המנחה את הרופא מישראל, והד"ר זליפרוינד ניגש אל דוכן הנואמים. "עמיתיי הרופאים", פתח ואמר. "הקשבתי בעניין רב לדוברים המכובדים, ואף רשמתי לעצמי אי-אלה הערות על כמה מדבריהם. ואולם הפעם אבקש לנצל את הופעתי לפניכם, להעברת מסר חשוב שנתבקשתי למסור לכם על-ידי רב חשוב וזקן מירושלים".

למשמע הצהרתו זו, השתררה באולם דממה מוחלטת.

"הרב מירושלים ביקשני להעמיד במרכז דבריי את החשיבות העליונה של 'עין טובה'. מי כמונו יודעים כמה קשה היא התחרות השוררת בתחום עיסוקנו. ובכן, תחרות היא דבר טוב ומפרה, כל עוד אין היא באה על-חשבון החולים. אך כאשר הדברים עשויים להשפיע לרעה על המטופלים, עלינו להניח הצידה כל רגש טבעי של תחרות וכל שיקול כלכלי או יוקרתי".

הד"ר זליפרוינד הוסיף להבהיר את דבריו ולהמחישם בדוגמאות הלקוחות מעולמם של המשתתפים בכינוס. על-פי השקט והמבטים, ניכר היה כי דבריו עושים רושם רב על השומעים. ההוכחה חותכת לכך, לא איחרה להגיע.

מיד אחריו הוזמן לשאת דברים פרופסור יוגוסלווי נודע לרפואת עיניים. בצעדים מדודים ניגש הלה אל הדוכן. "חברים", אמר, "בראשית דבריי אבקש להתוודות לפניכם. יש באמתחתי תגלית רפואית חדשה, שיעילותה נבדקה והוכחה מעל כל ספק, בבדיקות שקיימתי במרפאתי. למען האמת, לא התכוונתי לדבר עליה כאן ולחשוף אותה לפניכם. איני צריך להסביר לכם מדוע… אך בעקבות דבריו של קודמי מישראל, שיניתי את החלטתי. דבריו החכמים של הרב הזקן מירושלים עוררו בליבי תחושה של הזדהות עם הרעיון העמוק שמאחוריהם, ולפיו ריפוי עיני המטופל חייב להתחיל מריפוי עצמי של עיני המטפל. משום כך אספר לכם כעת, בקווים כלליים, על תגליתי. מי שיבקש לשמוע פרטים נוספים, מזומן לפנות אליי אחרי-כן, באופן אישי".

הופעתו המרשימה של הרופא היוגוסלבי, שבאה בעקבות נאומו המקורי של הד"ר זליפרוינד, השפיעה על האווירה בכינוס. הדבר עורר כבוד עמוק ל"רב הזקן והחשוב מירושלים" וגרם קידוש שם שמים.