תרמה לכך העובדה שבראש הממלכה עמדה אז יקטרינה השנייה, אישה קשת-לב שהקיפה עצמה ביועצים שונאי ישראל. באוויר עמדה האשמה גורפת, ולפיה כל הסוחרים היהודים רמאים במסחרם ומנהלים את עסקיהם בדרכים אפלות ונכלוליות.

לצד מנהיגותו הרוחנית ועיסוקו בהפצת תורת החסידות, פעל באותן שנים רבי שניאור – זלמן, בעל התניא והשולחן-ערוך, להגן גם על שלומם הגשמי של היהודים. ראייתו הרחוקה התבטאה בכך, שכבר כעשרים שנה קודם לכן, זמן-מה לאחר עלות יקטרינה לכס הצארות, בחר הרבי שנים-עשר חסידים מצליחים ונבונים, שהתגוררו בערים ובכפרים ברחבי רוסיה, ושלח אותם להתגורר בפטרבורג הבירה.

המשימה שהטיל על חסידיו אלה הייתה – התערות בחוגי השלטון. בדרך זו ביקש להשיג שתי מטרות: איסוף מידע פנימי על תכניות וגזירות של השלטון, ויכולת השפעה כדי להפר את המזימות. חבורת השנים-עשר פעלה כקבוצה מגובשת וסודית, אשר העבירה מידע יקר וחיוני אל הרבי היושב בליאוזנה. במשך הזמן גם הצליחו לסכל לא-מעט צרות.

יום אחד קיבלה הקבוצה מידע כללי על צרה חדשה המתרגשת ובאה. כעבור זמן ידעו גם את הפרטים: יקטרינה השנייה החליטה להטיל על שר הפנים שלה לבצע סקר נרחב, שיבדוק את
אופיים ואורחות-חייהם של יהודי רוסיה, פולין, ליטא ואוקראינה. עורך הסקר יגיש את מסקנותיו ואלה יבוצעו במלואן.

שר הפנים הטיל את משימת עריכת הסקר על הסופר הרוסי הנודע דרז'אווין. היה בכך יותר מסיבה לדאגה, שכן דעתו השלילית של דרז'אווין על היהודים הייתה מן המפורסמות.

אחד הסוחרים, החסיד ר' דובער-משה מדיסנה, הכיר בנעוריו את דרז'אווין. בשחר ימיהם התגוררו השניים בסמוך זה לזה, ומדי פעם אף התראו והחליפו דעות. כשנודעה זהות הסוקר,
מיהר ר' דובער-משה להזמין עצמו לפגישה עם דרז'אווין.

ר' דובער-משה יצא מהפגישה בפחי-נפש. בדרך-כלל היה דרז'אווין איש סר וזעף, אך הפעם מצא אותו במצב-רוח מרומם במיוחד. "אילו היו כל היהודים כמוך, המצב היה שונה", אמר לו דרז'אווין, אך מיד הוסיף: "אבל הם לא. בקרוב אצא למסעי בשליחות הקיסרית. כשאחזור ממנו לא יישאר אף יהודי אחד בפטרבורג".

דבריו של דרז'אווין, שקבע את מסקנת הסקר עוד בטרם נערך, לא הותירו מקום רב מדי לתקוות. ר' דובער-משה ניסה לרכך את דעתו ולדבר על ליבו, אבל האיש היה מלא שביעות-
רצון עצמית ולא היה מוכן להקשיב לשום דבר.

פרטי הפרשה הועברו בדחיפות לליאוזנא. כעבור ימים אחדים הגיעה תשובת הרבי: "אל יתהלל חוגר כמפתח, ולה' הישועה". התשובה נסכה עידוד רב בלב חבורת הסוחרים החסידים, שלמעשה היו היחידים כמעט שידעו על הגזירה המרחפת מעל ראשי היהודים.

בתוך כך זימן אליו הרבי שניים מבני החבורה – ר' שמריה-זלמן מפולוצק ור' נתן משקלוב. הוא נתן להם דרך פעולה מפורטת ואמר, כי בהמשך ינחה אותם כיצד להשלים את המשימה.

השניים נצטוו לעשות כל שלאל-ידם כדי להשיג את תוואי המסע ולוח-הזמנים של דרז'אווין. כמו-כן הורה להם להשיגו ולהגיע לפניו לכל אחת מתחנות מסעו, וליצור במהירות קשרי מסחר עם ההנהגה המקומית. המטרה הייתה להשיג כל מידע אפשרי על צעדיו של דרז'אווין. כל פרט, הורה הרבי, יירשם בספר מעקב מיוחד.

ר' שמריה-זלמן ור' נתן השיגו את מבוקשם ויצאו לדרך. הם פעלו בדיוק כפי שהורה להם הרבי והצליחו. הם אספו מידע פנימי עשיר, בחלקו פלילי, על דרז'אווין. כל התבטאות עויינת וכל משפט שהסגיר את כוונתו לפגוע ביהודים בכל מחיר, נרשמו. הם אפילו הצליחו לתעד נטילות שוחד, פה ושם, על-ידי דרז'אווין.

מסעו של דרז'אווין נמשך למעלה משנה. בינתיים מתה הקיסרית יקטרינה השנייה ובמקומה הוכתר לצאר בנה פאוול, שהיה איש הגון ונינוח. פאוול לא הלך בדרכיה של אימו והחליף את כל שריו ופקידיו.

כשחזר דרז'אווין ממסעו, לא היה ער דיו למהפך שחל בינתיים במסדרונות השלטון. נאמן לשליחות שהטילה עליו הקיסרית, הגיש לקיסר החדש את הדוח המפליל שהכין, ומסקנותיו בצידן. לו התבצעו מסקנות אלה, היה מצבם של יהודי הממלכה הצארית רע ומר.

הוא לא ידע, שמול הדוח שלו ממתין על שולחן הצאר דוח נגדי, שהוכן על-ידי שני החסידים הסוחרים, שעקבו אחריו לכל אורך מסעו. דוח זה, שקדם והגיע לידי הצאר, כבר הספיק לחלחל למוחו ולליבו.