מאז הצהרתו היומרנית חלפו 52 שנים, ולא רק שאין לנו מושג מדעי כיצד החלו החיים – אלא אין לנו מושג אפילו כיצד להגדירם.

צבי ינאי, הוגה-דעות מדעי רב-תחומי, סבור, כי "רק כאשר מבינים לאיזו מטרה נוצרה המערכת הביולוגית כולה, ניתן להבין את משמעותם של רכיביה ושל המנגנונים הפועלים בה". תפיסה כזו מחייבת, כמובן, הימצאותו של מישהו או משהו שתכנן וייצר את המערכות הביולוגיות למטרה מסוימת משלו. קרי: מישהו שהעניק לחיים את חייהם.

התפתחות הגנטיקה לא רק שאיננה סותרת תפיסה זו, אלא מאוששת אותה עוד יותר. עם חשיפת המערך הגנטי התוך-תאי, התגלה שמולקולות D.N.A כשלעצמן – מחוץ לגוף החי – "יודעות" רק להשתכפל לכלל ערמה של חלבונים, אבל לא תיווצר מהם אפילו לא אצבע קטנה אחת. עובדה שמוכיחה, כי מעל לקוד הגנטי – פועלת מערכת פיקוח, מעין תוכנית-על שעושה שימוש באפשרויות הגנטיות הנתונות.

ינאי תוהה: "השאלה שלי היא היכן נמצאת תוכנית הבנייה הזאת? במפעל למכונות-כתיבה היא כתובה בספר ההדרכה… היכן היא כתובה אצלנו ובאיזו שפה?".

לזעקה האינטלקטואלית הזו אכן נמצא מענה ברור, אך לא בתחום האקדמאי. אכן יש ספר, ובעצם ספרים רבים, המתווים בבירור את תוכנית-העל של החיים שלנו ושל הבריאה כולה, כתובים בלשון-הקודש בחלקם הגדול, ורבים מהם מתורגמים לשפות שונות. אלו הם ספרי חסידות-חב"ד. לימוד ב"חוברות הדרכה" אלו (מומלץ לעשות זאת עם מישהו שמכיר את הטרמינולוגיה (השפה) התורנית הספציפית להן), מרפא את מפח-הנפש הגנטי ואת תחושת חוסר-המוצא המדעית. הוא מוביל להבנה שלמה של התעלומה הנוקבת, "לאיזו מטרה נוצרה המערכת הביולוגית כולה" – כולל זו הפרטית של כל אחד מאתנו.