נשמע דמיוני – אך מבחינה טכנית זה לא מופרך. מדובר על קליטת האור המגיע אל צדו האחד של החפץ אותו רוצים להעלים, עיבודו לכלל תמונה והקרנתו על צדו השני של החפץ. כך שמי שיביט בו מאחוריו – יראה (עליו) את הנוף שנמצא בעצם מלפניו, וכן להפך. וכך "ייעלם" החפץ, כאשר הוא ישלים את הנוף שסביבו.

לשקיפות מלאכותית זו מגוון עצום של יישומים אסתטיים, צבאיים ואזרחיים.

פיתוח זה מלמד לקח חשוב: לא כל מה שנמצא – אכן נראה לעינינו.

האמון המוחלט שאנו נותנים במראה-עינינו איננו מוצדק. שלל אשליות אופטיות ופסיכולוגיות מראה לנו צל הרים כהרים מחד – ומעלים מאתנו מהויות מאסיביות מאידך.

ככלל, מעידים מקורותינו, רואה העין רק את מה שניתנה לה "רשות" לראות. כך שהמציאות המוחלטת עשויה להיות שונה לחלוטין מהנראה לנו.

לדוגמה: התבטאותו של הרבי כי יש "לפקוח את העיניים" ולראות כי המציאות האמיתית היא, שנפלאות הגאולה כבר קיימות לפנינו. הרבי אף הצביע על דוגמאות רבות במישורי המדע, הפוליטיקה הגלובלית ועוד, המעידים על כך בבירור.

היכולת לראות ניתנה לכולנו, כשהרבי הורה כי נפקח את העיניים ונראה, הוא העניק לנו יכולת ("רשות") להתגבר על תעלולי ההטעיה החושיים שהעלימו מאתנו כל השנים את מציאות הגאולה.