ההוראה הנדירה והמדהימה עברת מפה לאוזן. הרבי אמר שזוהי עת רצון מיוחדת במינה. אתה רוצה משהו? – זה הזמן לבקש ובלי בושה. רבבות מכתבים מכל רהבי תבל מתחילים להגיע בזה אחר זה, ללא הרף, דרך מכשיר הפקסמיליה. כותביהם, אנשים ומשפחות, נמנים עם כל החוגים והשכבות. כולם רוצים לנצל את השעה המיוחדת…

היה זה לפני ארבע שנים בדיוק, למחרת התאריך הידוע של ה' טבת, המפורסם בשמו : חג ה"דידן נצח", לאחר תפילת ערבית, בבית-המדרש שליד חדרו של הרבי, פנה לפתע הרבי אל קהל המתפללים והחל לומר :

"בשעור חומש היומי (פרשת ויגש) מבטיח הקב"ה ליעקב : "אל תירא מרדה מצריימה כי לגוי (עם) גדול אשימך שם". כל הגלויות נקראות על שם מצרים. לכן כשעומדים כבר ברגעים האחרונים של הגלות אי אפשר (והקב"ה לא ירצה) לדחות יותר את קיומה של הבטחה זו – "כי לגוי גדול אשימך שם" – בגלות דוקא.

וכדי למהר זאת מציעים : שכל אחד יתן צדקה וירשום את שמו ושם אמו וכל מה שליבו חפץ על פתק, וימסור זאת בהקדם, כדי שיוכלו לקחת את זח (הפתק) מהר, בלי נדר, ל"אוהל" (ציון קברו של הרבי הקודם)

גם לאנטוורפן שבבלגיה הגיעח הבשורה המרגשת. "האומנם הרבי מליובאויטש הכריז על עת רצון מיוחדת במינה למילוי בקשות?, שאלה אחת הנשים את חברתה החב"דניקית.

"כן!" ענתה בשמחה.

"אז תעשי לי טובה", המשיכה האשה, "שילחי עבורי מכתב לרבי באמצעות הפקס. אני רוצה ילדים…"

האשה ובעלה שייכים לחסידות בעלז. לפני כ13- שנח התחתנו וגרו במנצ'סטר שבאנגלית ועדין לא זכו להפקד בילדים. בשנת תשד"מ החליטו בני הזוג לנסות את מזלם בבלגיה. וכך השתקעו באנטוורפן בתקוה כי "משנה מקום משנה מזל". אך גם כאן לא האיר להם המזל פנים וחלפו כבר כמה וכמח שנים ולא נראה כל שינוי לטובח. עתה מששמעו את דברי חרבי על העת רצון המיוחדת, מיהרו לקיים את הוראתו ובטחו בקיום ברכת הצדיק.

ראש השנה תשמ"ה. אחרי סעודת החג יצאו שני בחורים לערוך "מבצע שופר" – לתקוע בשופר, ולהוציא ידי חובת מצות היום את החולים בבית הרפואה. לאחר כשעת הליכה הגיעו לבית הרפואה ומכיון שלא היתח בידיהם רשימה של החולים היהודיים, החליטו לעלות ולחפש בכל קומה. כך הגיעו לקומה השלישית ופגשו שם באברך חסידי החובש לראשו שטריימל. תחילה ניסו השניים לברר אם הוא מכיר עוד יהודיים השוהים במקום. אך מיד ראו כי האיש כולו נרגש.

"אתם הראשונים שאני מבשר להם את הבשורה הטובה שלי! שלוש! שלוש בנות! אמר וגל של דמעות שטף את עיניו.

כשנרגע קצת החל לגולל את סיפורו המרגש : 13 שנה עברו ולא זכינו לילדים והנה הגיע היום המאושר…ראש השנה -שנת תשמ"ה. תשעה חודשים בדיוק עברו מאז שלחח אשתי את המכתב בו' טבת לרבי מליובאויטש.

וכדי לסגור את המעגל נוסיף כי כחצי שעה לאחר לידתם כבר זוכו הבנות יחד עם אמם, שוב על ידי שליחי הרבי מליובאויטש, במצוות תקיעת שופר. "ו' טבת, היום שקשור עם הענין של "לגוי גדול אשימך שם" – אלה היו מילותיו הקדושות של הרבי .