לפני שנים רבות. כשאבות אבותינו עוד ישבו בארץ, טרם גלו מעל אדמתם, בא מלך רשע, עריץ גדול, מארץ נכרי-ה, השתלט על חלק גדול מארץ ישראל וגזר שלא ילמדו את בני ישראל תורה. כי רשע זה חשב : אם הקטנים לא ילמדו תורה – אזי יחסל, חס ושלום, על ידי כך את עם ישראל. כי לא יהי-ה מי שימשיך את שרשרת הדורות. כך הוא חשב בלבו, אולם ילדי ישראל לעגו לו. הם למדו תורה ביתר חשק ומרץ מאשר לפני כן, אם כי הרבה הרבה ילדים שלמו על כך בחייהם. כי כל ילד שמצאוהו לומד תורה אחת דינו היה למות. הילדים לא נרתעו ולא נפחדו והמשיכו את מסורת אבותיהם.
בימים ההם. קם מתתיהו הזקן וחמשת בניו החשמונאים. הם נלחמו בגבורה נגד היונים הרשעים. מספרם של החשמונאים הי-ה אמנם זעום מול מחנה היונים העצום. אך כאן קרה נס. ה' ברוב רחמיו הראה אותות ומופתים ומחנה החשמונאים הקטן במספרו הכה ונצח את היונים הרבים וגרש אותם מהארץ, ושוב יכלו בני ישראל, לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו מתוך שלוה ומנוחה, על אדמת הקודש.
ב25- יום (כ"ה) בחודש כסלו, הגיעו החשמונאים אל בית המקדש. טיהרו אותו מן הטומאה שטמאוהו היונים הרשעים, והדליקו מחדש את המנורה. הם מצאו פך שמן קטן בבית המקדש, ובו שמן זית זך אשר יד היוונים לא השיגה אותו. אולם השמן שהי-ה בו הספיק רק ליום אחד. ושוב הראה ה' נס והשמן דלק שמונה ימים רצופים, עד שהספיקו להכין ולהביא שמן זית זך חדש.
ומאז ועד היום, מדי שנה בשנה חוגגים אנו את החג הזה – חנוכה – ברוב שמחה ופאר, שמונה ימים רצופים, החל מכ"ה בכסלו.
כל לילה משמונת לילות החג אנו מדליקים את נרות החנוכה. בלילה הראשון נר אחד. למחרת – שני נרות וכן הלאה. עד שבלילה השמיני אנו מדליקים את כל שמונת הנרות (ביחד אנו מדליקים 36 נרות מלבד ה"שמש").
חג החנוכה מלמד אותנו לבטוח בבורא, ולהתמסר לתורה הקדושה ולמצוותי-ה, ולהלחם בעד יהדותנו כל עוד נפשנו אתנו.