נוסף על הנרות שמדליקים בכל ערב, מדליקים נר נוסף, בדרך-כלל – זה שבאמצעותו מדליקים את כל הנרות, ולכן הוא נקרא 'שמש'. (ויש נוהגים להדליק נר נוסף מלבד ה'שמש' עצמו). מניחים אותו בריחוק-מה משאר הנרות, כדי שאם ישכח וישתמש באור הנרות – יהיה זה לאורו.

בנר זה אין קדושה, ומותר להדליקו על-ידי קטן שטרם הגיע לגיל חינוך. גם אם רבים בני-הבית המדליקים, יש לייחד 'שמש' לכל אחד ואחד מהם.

מעמידים את השמש למעלה מן הנרות, וכתבו רמז בזה, על-פי הפסוק "שרפים (=השמש המדליק) עומדים ממעל לו", כי מלבד השמשים יש בסך-הכול ל"ו (36) נרות בחנוכה.

טעמים נוספים להדלקת ה'שמש': שלא להיכשל בהדלקת נר מנר (אם משתמשים בקיסם או בגפרור) ; השמש מייצג את הכוהן המדליק את הנרות (ולכן מקומו למעלה מן הנרות, אף שהוא משרת אותם). שני טעמים אלו מסבירים מדוע נוהגים להדליק על-ידי 'שמש' גם כשיש תאורת חשמל בחדר, וגם כשמדליקים ביום בבית-הכנסת.

מהרי"ל (אבי מנהגי אשכנז) נהג, וכן מנהג חב"ד, להדליק נרות חנוכה בשמן-זית, וה'שמש' הוא נר של שעווה. הטעמים לזה:

1. מכיוון שאין זה נוח לטלטל שמן ופתילה, ואילו נר שעווה הוא שני בחשיבותו לשמן-זית.
2. כדי לעשות היכר נוסף בין השמש לנרות חנוכה. והמדליקים נרות בחנוכייה, ידליקו שמש השונה מהנרות באורכו או בצורתו.