ב"ה כ"ד ניסן תשל"ח

ברוקלין, נ.י.
ד"ר…
ס.ל. מו.
שלום וברכה:

הריני לאשר את קבלת מכתבך, עם המצורף אליו. אני מעריך את ההתחשבות שלך בכך שאפשרת לי לדעת שאתה נהנה לקרוא את "רעיונות השבוע". מכיוון שהרעיונות הללו מבוססים על התורה, אשר קובעת ש"המעשה הוא העיקר", אני בטוח שיש להם השפעה, במידה מסוימת לפחות, על חיי היום-יום בפועל ועל ההתנהגות של הקוראים.

יתרה מזו, מכיוון שמצות "ואהבת לרעך כמוך" היא כלל גדול בתורה, אתה בוודאי מתאמץ להוות השפעה טובה על הסביבה שלך, במיוחד לאור העובדה שיש לך מעמד מיוחד בחברה בתור "ד"ר". שכן, זהו עניין של התנסות פשוטה שכאשר אדם הוא חשוב בתחום מסוים, השפעתו משתרעת גם במעגלים אחרים.

ביחס לבעיית הנישואין שהיא הנושא העיקרי במכתבך, ואתה מציע שכאשר לשני אנשים יש רגשות טובות זה כלפי זה, אין שום סיבה שמחייבת שהם יקשרו את עצמם בנישואין רשמיים וב"הסכם חוקי", וכו' –

אני בטוח שאין צורך להסביר לך באריכות שבן אדם שונה באופן מהותי מן הזנים הנחותים יותר, אף-על-פי שיש לו צרכים מסוימים שמשותפים לו ולהם, כמו אכילה ושתייה, וכו'. ומכאן שבעוד שבמקרה של עולם החי, אלה הם אך ורק תפקודים אינסטינקטיביים, מצפים מבן אדם שירומם אפילו את הצרכים הטבעיים שלו לרמה גבוהה יותר. ומיהודים, במיוחד, מצפים שירוממו את עצמם לרמה הנשגבה של אלוקות, כפי שזה מתבטא גם בפתגם "בכל דרכיך דעהו (את הקב"ה)", כלומר, כל מה שיהודי עושה צריך להיות מקודש באלוקות; וזוהי הסיבה לכך שיהודי אומר ברכה לא רק לפני עשיית מצוה, אלא גם לפני אכילה ושתייה, וכו'.

בוודאי, כשזה מגיע לרגשות אנושיים ולקשר רגשי אישי כלפי אדם אחר, זה לא רק בלתי הולם להציב קשר זה על רמה של עולם החי, אלא שהתורה אוסרת זאת לחלוטין.

במכתבך אתה מדבר על נישואין במונחים של "הסכם חוקי", וכו'. אבל אתה בוודאי יודע שבתורה, ובחיי היהדות, הנישואין מכונים "קידושין" – איחוד קדוש ומקודש. ויש לציין שמאז שהעם היהודי, וכל יהודי בפרט, נהיה "עם קדוש" בקבלת התורה והמצוות, ישנם הרבה היבטים בחיי היהדות שאינם מכונים במפורש במונח "קידושין" – אף-על-פי שכולם אמורים להיות מקודשים לקב"ה (כפי שהוזכר למעלה). אולם דווקא הנישואין מכונים כך, וההצהרה הפורמאלית של טקס הנישואין היא "הרי את מקודשת לי".

כל זה בא להדגיש את האופי הנשגב של הקשר בין האיש והאישה בחיי היהדות, דבר שיש לו את הביטוי האמיתי שלו בנישואין "כדת משה וישראל".

זוהי הסיבה לכך שאני מוכרח למחות בצורה הכי חריפה – ואני מקווה שלא תיפגע מזה – על המבט על הנישואין שנראה שאתה תומך בו, דבר שמבוסס על תפיסה מוטעית לחלוטין.

אני בטוח שלאחר הרהור ושיקול, תסכים בצורה מלאה עם כל האמור למעלה, על אף שנישואין עשויים להיחשב לדבר קל בעולם החיצון – עולם שהוא, מצער לומר, לא ידוע בהצטיינותו בסטנדרטים מוסריים ואתיים.

אסיים בעניינו של פסח, זמן חרותנו, שזה עתה חגגנו אותו. מן העניין להזכיר שאחת הסיבות לכך שהעם היהודי היה מסוגל לשרוד אחרי העבדות שלו במצרים בתור עם נבדל, היתה הקדושה של חיי הנישואין שלהם והחינוך של ילדיהם בדרך השם – אפילו בתוככי חברה של עובדי אלילים ואנשים הכי מושחתים מבחינה מוסרית. אלה היו הילדים, כפי שחכמינו ז"ל מספרים לנו, אשר הכריזו, "זה א-לי!" והבטיחו את ההמשכיות והנצחיות של העם היהודי שלנו בתור "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]