השבת פרשת 'מטות' נקרא על דינים הקשורים באדם שנדר נדר, ואסר על עצמו הנאה, שהתורה לא אסרה עליו.

חז"ל מתייחסים לעניין הנדרים באופנים שונים:
לעיתים בחיוב ועידוד- כדרך לפרוש מהרע.
ולעיתים בשלילה- בגלל הצורך להשתמש לקדושה בכל דבר גשמי שהתורה התירה.

ההבדל בגישות, מותאם למצבים שונים ברוחניות של האדם הנודר:
אדם שנמצא ב'מגננה', ובשמירה עצמית מהסחפות אחר הנאות העולם, אדם זה צריך שמירה מיוחדת ותוספת בפרישות.
אולם השאיפה היא להגיע (בעזרת החיבור לצדיקים שבדור) למצב, שבו האדם עסוק בעשיה חיובית, ובהארת סביבתו באור רוחני.

כשאדם נמצא בעמדת ההשפעה, ההתנזרות מקשה להגיע ולהאיר את מי שזקוק לאור, ולכן מספיקה ההגנה שמספקת התורה במה שאסרה.