צהרי יום ראשון שגרתי ב"נווה-דקלים".
זאב, אורחי מחו"ל ואני, יוצאים מהרכב ליד מש' לילנטל.
לפתע, פיצוץ עז ואני מוצא את עצמי עף ונעמד על המדרכה כשכל גופי מתמלא בדם חם ודביק. זאב ידידי, ישב על המדרכה ושתי רגליו היו טבולות בשלולית דם שגדלה מרגע לרגע. כתושב ותיק באזורינו הבנתי מיד ש"זכינו" לקבל כמות לא קטנה של ברזל מזוהם ששלחו אויבינו יש"ו.. סגרתי את החור שבראשי וניסיתי לחייג למועצה.
מיד הגיעו השכנים ושירותי ההצלה הצדיקים שפינו אותנו תחת אש. "אל תברח לנו שואג לעברי החובש אנחנו צריכים אותך! תשאר עירני…" לאט לאט הרגשתי שראשי סחרחר והכרתי מתערפלת…
ואני מתנתק…
פניתי לאבינו שבשמים ופשוט ביקשתי ממנו: אנא! השאר אותי בעולם הזה. יש לנו עוד הרבה משימות לבצע כאן. אמרתי גם פרק 'תהלים' שעדין נשאר במוחי… בנוסף לראש, הרגשתי כאב חזק גב התחתון, האלונקה הורטבה מדם.
"בסדר, חסמנו לך את הפצע במותן" אמר לי החובש.
"לא" עניתי. "בגב, באמצע, יש לי עוד חור מדמם". ואכן החובשים סובבו אותי על צידי וחבשו גם את החור באמצע הגב, עברנו שני אמבולנסים ומסוק, כנראה כדי לזכות יהודים רבים בהצלתינו.
באמצע הטיסה קראתי לקצין שפיקד על המסוק ואמרתי לו: "כעת, יצאת ידי חובת פינוי מ"גוש-קטיף" זה הפינוי האחרון שלך מהגוש…"
בבית הרפואה צולמתי צילומים רבים. בין כל הרסיסים, ניצפו שני רסיסים בגב. אחד גדול, כ-2 ס"מ מעמוד השדרה והשני במותן. רסיס זה לחץ על הגב התחתון ומנע ממני כל תנועת ישיבה או הליכה.
ביום הראשון, נחבשו שני הפצעים.
כל העולם התפלל להחלמתינו. בברזיל, אמריקה, אנטוורפן, תלמודי תורה, גני ילדים, וישיבות הפסיקו את הלימודים והחלו באמירת תהלים.
אפילו בתור לרופא השיניים ב"קרית ארבע", אמרו 'תהלים' להחלמתינו.
והנה פלא ! ביום השני, בעת החלפת התחבושות, נחבש רק הפצע במותן ואילו הפצע בגב נעלם! מששתי את הגב והגב חלק כבעבר! קראתי לבני משפחתי ואף הם נדהמו! הרופאים הגיעו, חיפשו את הרסיס בבטן ובכל מקום ואין! פשוט נעלם! איך זה יתכן? הרי הוא מופיע בצילום? היה פצע שדימם? היתה הגבלה על תנועתי? ואכן, מאותו רגע, שוב יכולתי לשבת, לרדת מהמיטה, ללכת. ברוך ה'!!!
כן מורי ורבותי! זהו כוחן של תפילות. ואם רסיס מתכת ופצע מכוער יכולים להעלם לפתע, גם גזרות רעות יכולות להעלם כהרף עין.
ולאלה מחברנו הדואגים "מה נאכל מחר…", נמליץ לעיין בברכון הקטן שבו אנו מברכים את ברכת- המזון: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים…, למה לדאוג? וכי הקב"ה שובת חלילה? בעיצומים או בחופשה…???
עד היום הוכח, שכל מי ששם ביטחונו בבשר ודם התאכזב. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". ימי הגאולה המיוחדים שבהם אנו נמצאים כעת, הם בדיוק כימי צאתנו מארץ מצרים. כמו לידה – כואב, אך צריך סבלנות… כל ציר מקרב את הלידה! הדרך הארוכה כבר מאחורינו!
גם אז היו המצרים מאחורינו, המדבר לצידנו. והים לפננו. היום יש לנו את המחבלים, הממשלה, המנהלת, התשקורת והמשטרה… והתשובה: "דבר אל בני ישראל ויסעו" ! קדימה!
להמשיך!!! מה יהיה? מה נאכל מחר? קדימה! לא לדאוג. יש לנו אבא מסור שדואג לכל מחסורינו! נמשיך למלא את מצוות בוראנו: לשתול, לבנות, לחנך לחייך ולהתפתח.
נפסיק להרעיל את עצמנו בתשקורת עוינת ובשמועות המופרחות בחדשות ולא נפנה חלילה לפתיונות כוזבים של בשר ודם… גם אם הם עטופים בנייר כסף. לבקרים.
וכמו שהרבי אומר: "חשוב טוב יהיה טוב!"
מי שמחזיק למעלה, לא נופל למטה ! וכשהמים יגיעו לאף, יבקע הים ונזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש. נתחזק באהבת ישראל, נשען על אבינו שבשמים.
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
בדוק ומנוסה! מי שלא מאמין, מוזמן לבוא לראות!
ושוב, תודה רבה על כל התפילות והעזרה.
"עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"!
