בילדותה היתה בריאה ככל הילדים אד ברבות השנים נחלשה ראייתה עד שאיבדה את מאור עיניה לגמרי. זמן רב סובבו ההורים עם בתם אצל טובי הרופאים במקום מגוריהם,
באחת ממדינות דרום אמריקה, אך לשוא. משפנו אל הרב הראשי ושפכו לפניו את מר
ליבם הבין כי בדרכי הטבע לא תמצא רפואה לעיני הילדה ולכן המליץ בפניהם לנסוע לרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו. אולם כשצלצל האב למזכירות הרבי וביקש לקבוע להם תור ל"יחידות" הוסבר לו כי מזה תקשה ארוכה שהרבי אינו מקבל אנשים באופן מיוחד.

בינתיים לא פסקו ההורים לעשות ככל שביכולתם למען רפואת ביתם וכשאחד מטובי הרופאים היפנה אותם לטיפול בבית הרפואה של בוסטון ארזו את מטלטליהם וטסו ליעדם ההדש. בדרך החליטו לעשות חניית ביניים בניו-יורק על מנת לשהות בקרבתו של הרבי ובאותה הזדמנות לכתוב לו על מצב בתם, הטיפולים המתוכננים עבורה בבוסטון, בבקשת ברכה להצלחה ורפואה קרובה.

בדיוק באותה רגע שנכנסו לבנין 770, מקום מושבו של הרבי, התברר להם כי בדקות אלו
ממש עומדת להסתיים תפילת מנחה. מיד נעמדה המשפחה בתוך הציבור הרב ששהה
במקום ובדרך לחדרו הבחין בהם הרבי. כעבור זמן מה יצא המזכיר מחדרו של הרבי  כשבידו שקית של מטבעות ופנה אל ההורים : "הרבי ביקש למסור לכם את המטבעות עבור בתכם ולכשתהיו בבית הרפואה בבוסטון תתן הבת בכל יום מטבע אחד לצדקה".

כשהגיעה המשפחה אל בית-הרפואה ולאחר שהבת עברה בדיקות שונות קבעו הרופאים כי אין סיכוי שהבת תחוור לראות בעיניה.  בכל זאת הסכימו לאשפז אותה בבית הרפואה
לבדיקות נוספות, טיפולים ומעקב. כפי שהורה להם הרבי נתנה הילדה בכל יום מטבע לצדקה מן השקית שקיבלה.

והנה… כעבור מספר ימים התחילה הבת לראות במעורפל מאוד את הוריה, וכך  להפתעת הכל, ולשמחת ההורים, השתפרה ראייתה מיום ליום לבלי הכר, עד שיום אחד שבה לראות ככל אדם ; היה זה בדיוק באותו יום בו סיימה לתת לצדקה את המטבע האחרון שבשקית…