סדר יומו של היהודי בנוי כך שמדי יום ביומו הוא מברך לפחות 100 ברכות (הכוללים 21 ברכות השחר, 57 ברכות בשלושת תפלות העמידה ("שמונה-עשרה"), 7 ברכות קריאת-שמע, 2 ברכות "נטילת ידים" ו"המוציא", 4 ברכות המזון וכו').
יש להשתדל להרגיל כל יהודי ויהודי, אפילו ילדים קטנים, לברך ברכות על כל מאכל ומשקה, ועד ל"מאה ברכות" בכל יום.
כדי להבהיר את חשיבותם ההשתדלות באמירת "מאה הברכות" בכל יום ננסה להביא את הדברים היישר מן המקור, כדלקמן:
רבי שניאור זלמן מלאדי – מייסד תנועת חב"ד – ב'שולחן ערוך' שלו סימן מ"ו סעיף א', וכך גם מחברי ספרי הלכה אחרים, נותנים לנו עצות רבות כיצד להגיע לסכום זה של ברכות אף בימים מיוחדים כמו שבת – שתפילות העמידה שבהם כוללות 36 ברכות פחות, וכמו ימי צום – בהם חסרים לנו הברכות על האכילה ושתיה. מכאן שלהשלמת המספר מאה ברכות בכל יום חשיבות רבה ביותר.
חכמינו ז"ל מספרים כי בתקופתו של דוד המלך עליו-השלום, תקפה את עם ישראל מגיפה בה היו מתים מידי יום ביומו מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעים את הסיבה לדבר. כך ארע עד שדוד המלך חקר והבין ברוח-הקודש שמגיפה זו באה על שאין מברכים ומשבחים את בורא העולם על הטובות והשפע שהשפיע עליהם. משום כך עמד ותיקן שיברכו בכל יום מאה ברכות ומיד פסקה המגיפה. אף רמז מצאו לכך בפסוק: "נאום הגבר הוקם על" – "על" בגמטריה 100.
ובתלמוד הובא: "רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" – אל תקרי מה אלא מאה, כלומר, מאה הברכות על-ידם מבטאים יראת ה' ואהבתו ולזכרו תמיד.
בספרות הקבלה כתוב שהמספר 100 מורה על שלימות (כי הספירות הקדושות וכתוצאה מזה כל היקום, מתחלקות לעשר, ו"עשר פעמים עשר" (100) מורים על שלימות). לכן, כשיהודי מברך 100 ברכות הוא מוכיח את שייכותו המושלמת אל הקדוש-ברוך-הוא.
לברכה יש חשיבות גדולה ביותר, כי כאשר יהודי אומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", הרי הוא מצהיר למעשה שהעולם כולו שייך לקדוש-ברוך-הוא, וכאשר הוא עומד ליהנות מהעולם על-ידי מאכל וכדומה, מודה הוא על כך לבורא העולם. כך אנו מבינים מדוע חשובה כל כך ההשתדלות שכל אחד ואחת "אנשים נשים וטף" ישתדלו לברך 100 ברכות בכל יום!
