הריני לאשר את קבלת מכתבך מיום ח' מרחשוון תשמ"ז, אשר הגיע אלי זה עתה.

למותר לומר שהעניין הנידון במכתבך אינו נושא להתכתבות, מכיוון שמכתב אינו יכול לטפל בו במידה מספקת. עם זאת, אין שום צורך בכך, מכיוון שבעירך ישנם חסידי ליובאוויטש רבים איתם אתה יכול לדון בזה באופן אישי ובאריכות גדולה יותר. ביניהם ישנם גם אנשים שלמדו שנים רבות בישיבות של ליובאוויטש, והם מכירים בהחלט את הנושא הנידון.

בנוגע לאזכור שלך לגבי יחסי רבי-חסיד ביחס לעצמך – אני מופתע מכך שתחשוד בי בגישה עליה אני יכול לומר רק: חס ושלום. אין כל צורך להזכיר לך את ההדגשה שהחסידות נותנת לכלל הגדול של התורה, ואהבת לרעך כמוך, ואשר, כפי שחמי הרבי זכר צדיק לברכה הזכיר לנו לעיתים קרובות, זה כולל יהודי שהאדם מעולם לא פגש אותו בחייו לפני כן, ואפילו לא היה לו קשר איתו. על אחת כמה וכמה במקרה של אדם כמוך ששמר על התכתבות במשך שנים, אף על פי שעקב לחץ יוצא מן הכלל של התחייבויות, לא בכל פעם היה אפשר לתת אישור בכתב, והיה נחוץ למסור את התשובה באמצעות הטלפון, ובמונחים קצרים כמו "אזכיר על הציון" וכדומה. בוודאי הדבר החשוב הוא לא שזה יהיה בכתב, אלא שזה יתבצע בפועל.

מכיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואנחנו כעת נמצאים בחודש הסגולה כסלו, ממש ימים אחדים לפני י"ט כסלו, שאת החשיבות שלו אתה בוודאי יודע, הנני מנצל הזדמנות נעימה זאת כדי לשגר לך את ברכת חג הגאולה, כולל שתהיה לך הצלחה בביצוע השליחות של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, להפצת מעיינותיו במידה המלאה ביותר של היכולת שלך. דבר זה הוא בעצם השליחות של כל יהודי, ובוודאי יהודי שיש לו קירבה אישית לחב"ד-ליובאוויטש.

ולכן ימים אלה הנם מסוגלים לחדש את המחויבות של האדם ליהדות בכלל, ולחב"ד בפרט, במידה גדלה והולכת בהתמדה – בהתאם למסר של נרות החנוכה שנדליק בקרוב במספרים גדלים והולכים ובעוצמה גדלה והולכת מיום ליום, דבר שמסמל את "נר מצוה ותורה אור".