מר…
ניו יורק, נ.י. 10025
שלום וברכה:

חלף זמן מה מאז קיבלתי את מכתבך, בו אתה מביע את התגובות שלך למבצעי המצוות שמתבצעים על-ידי פעילי חב"ד הצעירים ברחובות ניו-יורק. בכוונה עיכבתי את תגובתי, כדי שלא אצטרך לדבר במונחים של השערות וציפיות, אלא על יסוד עובדות ותוצאות בפועל.

עתה, לאחר שחלפו מספר חודשים שבמהלכם מבצעי המצוות התנהלו בניו-יורק ובמקומות אחרים, ניתן להעריך את התוצאות, בהתבסס על אמרת חז"ל שהמעשה הוא העיקר.

אני גם מרוצה וגם מאוד שמח בעקבות הדיווחים שקיבלתי על הפעולות האלה, כיוון שהם מראים באופן ברור שהפעולות התקבלו יפה הן בניו-יורק והן בערים שונות אחרות בארה"ב. בכל מקום הן נתקלו בתגובה של נכונות, אפילו בהתלהבות, באמת הרבה מעבר לציפיות המקוריות שלנו.

לאור הנ"ל, נראה שהחשש שלך בנוגע לרושם שפעולות כאלה ברחוב עשויות ליצור, ובייחוד לגבי הדגשת ההבדל בין יהודים ולא-יהודים, לא היה מוצדק. לא נראה שעלה בדעתו של אף אחד לחשוב שפעולות אלה היו קשורות לגזענות או למשהו דומה. לעיתים קרובות הודגש שההבדלה של היהודים מעמים אחרים, והרעיון של "אתה בחרתנו", הוא רעיון של חובה, אחריות ועבודה, ולא של שררה וכו'. תהיינה אשר תהיינה הזכויות המיוחדות שיהודים עשויים להיות זכאים להן, הן באות בתור תוצאה של החובות והאחריות הנ"ל, וגם כך הן לא הצד המהותי. אם לצטט מכתבי-הקודש – "אדם לעמל יולד".

כמובן, הפעילים של ליובאוויטש מנהלים פעולות שונות להפצת ולחיזוק יהדות גם באופן אישי, על-ידי ביקורי בית וכו', אלא שפעולות אלה, כפי שניתן להבין, אינן נראות לעין הציבור, ואין עליהן שום דיווחים ותמונות בעיתונים, וכו'. למרבה הצער, התוצאות בשטח זה, אף-על-פי שהן מאוד משביעות רצון, אינן כל-כך בולטות כמו בשטח של מבצעי המצוות הגלויים. מלבד העובדה שהאחרונים יוצרים קשר רחב יותר עם היהודי ברחוב, יש גם גורם פסיכולוגי שמעורב בדבר, כאשר ישנם אנשים שעשויים להחשיב ביקורים בבתיהם כחדירה לפרטיות שלהם וישנם גורמים מורכבים אחרים. לעומת זאת, יהודי ברחוב, כשהוא רואה שהוא לא היחיד שבוחרים בו, אלא ניגשים ליהודים אחרים באופן דומה, וכשהוא רואה גם עד כמה הם מוכנים לקבל זאת, גם הוא יותר מוכן לקבל. אפילו אם באותו רגע הוא עשוי שלא להגיב, הוא הולך לדרכו עם חומר למחשבה, ובפעם הבאה שניגשים אליו הוא מגיב בחיוב ולעיתים קרובות אפילו בתודה.

האמור לא עוסק במקרים בודדים אלא, להיפך, זה נהיה גלוי לעין בתור מתכונת מוחלטת. אני עצמי קיבלתי מכתבים אישיים רבים שבהם המתכתבים סיפרו לי עד כמה הם התרגשו מהחוויה, שהתגלתה כנקודת מפנה בחייהם.

לסיכום, ניתן לומר שאותם אנשים שפעילים במבצעי המצוות האלה ראויים לעידוד רב, בייחוד משום שהם מפגינים את הנאמנות המלאה שלהם להוראה הראשונה בחלק הראשון של השולחן-ערוך, שעושה זאת לחובתו הראשונה של יהודי שלא לרפות את ידיו בגלל מי שלועגים לו: "שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו".

ובעמדנו לפני חג הפסח, "זמן חרותנו", יהי רצון שההתעוררות של חג זה תביא לכל אחד ואחד מאיתנו מידה גדולה יותר של חירות אמיתית מכל ההפרעות שמפריעות ליהודי לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, וכפי שנושא זה נידון באריכות גדולה יותר במסר לפסח המצורף בזה, אשר אני בטוח שתמצא אותו מעניין.