הטלפון צלצל ללא הפוגה. "מעולם לא שמתי לב שצלצוליו כה רמים" הרהר לעצמו נוגות, אחר שעה ארוכה שהוא יושב בכורסתו ללא יכולת לענות למטלפן האלמוני. הטלפון אמנם אינו רחוק ממקום מושבו, רק מספר פסיעות ממנו, אך הוא אינו יכול לגשת אליו. דומה היה שטרטורי המכשיר מתחזקים מרגע לרגע, עד שהפסיקו בבת אחת והדומיה חזרה אל הבית.
רובי – אברהם – כוכבי הוא נהג אוטובוס. עתה, כשישב לפוש בביתו אחר יום עבודה מפרך, תקפוהו לפתע כאבים עזים ברגלו השמאלית. כה חדים היו הכאבים עד שלא יכול היה לזוז ממקומו. ממש כאבי תופת. מחשבות רבות עברו במוחו. דברים שעד עתה נראו חשובים ודחופים איבדו עתה כל משמעות. בקרוב תחזור רעיתו רבקה הביתה והיא תזעיק את הרופא…
אך נדמו צלילי הטלפון והכאבים עזבוהו לפתע כלא-היו. מתפלא הביט רובי על רגלו כלא מאמין. הוא ניסה להניעה לצדדים וזו נשמעה לו ללא כל מכאוב. ניסה לפסוע כמה פסיעות הססניות והנה הכל כשורה. אט-אט חזר אליו בטחונו העצמי והוא החל משוטט בבית, נהנה ומברך על כל פסיעה ופסיעה. "מדוע לספר לרבקה, הן היא כה תדאג" – חשב לעצמו והחליט שלא לצערה ואף שלא לפנות לרופא.
אך לאחר שיום בהיר אחד, שעה שנהג באוטובוס עמוס הנוסעים, תקפוהו שוב הכאבים וביתר שאת, דבר שאף כמעט וגרם לתאונה קטלנית – החליט לגשת לרופא.
התברר, שהעורק הראשי ברגלו נסתם והמצב מעורר דאגה. גם כדורים חזקים להרגעת הכאבים לא הועילו, ולטענתו של הדוקטור גורן – מומחה למחלות כלי הדם במחלקה המיוחדת לכך בבית הרפואה – אם לא ישתפר המצב, ובקרוב, יהיה צורך להוציא את העורק ולהחליפו. ד"ר גורן אף לא הסתיר מרובי ומאשתו שגם ניתוח הוא סיכון לא קטן, וח"ו אם זה לא מצליח יש צורך – לא עלינו – לקטוע את הרגל.
אחד החולים המאושפזים באותה מחלקה הציע לרובי המיואש לערוך מכתב אל הרבי מליובאוויטש: "כתוב לו את כל צרותיך, סמוך עליו!" – סיים הלה בקול של מבין דבר וההצעה נתקבלה.
כעבור שלושה שבועות נתקבלה תשובתו של הרבי: "ישתדל בהקדם לבדוק את התפילין והמזוזות שלו". למותר לציין שרובי כלל לא הבין את הקשר שבין רגלו לתפילין ולמזוזות, מה גם שאת התפילין כבר זמן רב שלא הניח על ידו וראשו והן היו מונחות להן מבויישות בארון, אך אף על פי כן החליט שלא ישנה דבר מכל אשר צוּוה.
לאחר בירור וחיפוש מתאים נמצא סופר סת"ם (ספרי-תורה, תפילין, ומזוזות) באיזור מגוריהם של הזוג כוכבי, ורבקה הביאה אליו את התפילין של בעלה ואת המזוזות שהיו בבית – לבדיקה. הסופר – איש שיבה חייכני – שלף את מגילות הקלף מתוך התפילין והמזוזות ועיין בהן מכל הכיוונים, בודק בשבע בדיקות כל אות ואות, וכשהוא מחליף זוגות משקפים ורכון על קלף המזוזה המונחת לפניו הסביר את מעשיו: כשרותה של המזוזה תלויה לפעמים בקוצו של יו"ד, ועל כן יש לערוך בדיקה קפדנית.
לפתע ניתר הסופר הישיש ממקומו כנשוך נחש: "לא יאמן" – קרא בקול, "מילה שלימה חסירה!". הוא בודק גם את הקלף הנמצא בתפילין, וגם שם – שוב לא יאמן – חסרה בדיוק אותה המילה! – בפסוק האומר: "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" היתה חסרה לא פחות מאשר המילה… "ובלכתך"!
נו, מובן שאחר "גילוי" שכזה מוכרחים לעשות משהו. המזוזות הוחלפו כולן לכשרות ומהודרות ; רובי החל להניח זוג תפילין חדשות, והלא יאומן קרה: מצב הרגל החל להשתפר! אמנם הוא עדיין היה זקוק לטיפולים, אך המצב לא היה כה חמור כבעבר ולא עבר אלא זמן קצר והמחלה עברה כלא היתה.
אצל הרופאים זכתה התופעה להיות מוגדרת כ"פלא רפואי", אך רובי, שמספר הטלפון שלו הפך מעתה להיות מבוקש, יודע-אף-יודע להסביר לשואליו את שארע. כן, כעת כאשר מצלצל הטלפון בביתו – הוא הראשון שרץ לענות…