אחד הרגעים המרטיטים ביותר של כל יהודי הוא ללא ספק המומנטום של תפילת כל נדרי בליל יום הכיפורים.
ברגעי השיא ההם,יש מלל מאוד קצר ומדוייק. אז אנו אומרים כול הציבור יחד את הפסוק הבא שמקורו בעצם בפרשתינו : 'ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם – כי לכל העם בשגגה'.
נשאלת השאלה הפשוטה: לכאורה מה ההיתממות הצבועה הזו שהכל היה בטעות ובלי כוונה – הרי כולנו יודעים שחלק גדול מהעבירות נעשו במזיד ובמודע ?!
התשובה לכך היא פשוטה: המזיד היה גם היה, אך הוא שלט רק בחלק המודע החיצוני שלנו.
מצד פנימיות נפשנו, התת מודע, הוא תמיד היה ונשאר קדוש. ומבחינתו כל העסק עם היצר הרע היה 'בשגגה' – מקח טעות וסוג של מחטף, ברגע של חולשה.
המסר מכך בזוגיות:
בחיים כמו בחיים, לעיתים אחד מבני הזוג מועד, ומתנהג/מתבטא בצורה שאינה הולמת.
צריך תמיד לזכור ש 'לכל העם בשגגה' – גם כשהדבר נעשה במודע וזה אכן לא בסדר, אך במבט פנימי, עמוק ומהותי יותר, זו מעידה חיצונית הבאה מתוך לחצים שונים שחיי היומיום מזמנים לנו, כי בפנימיות בן/בת זוגנו קשורים /אוהבים/ומעריכים מאוד. ולכן לא לעשות מזה עסק גדול מדי.
ולמי שצריך ראיות לכך – שינסה לחשוב מה תהיה תגובת בן/בת הזוג אם ח"ו יקרה לו משהו רציני, כפציעה או גרוע מכך.. הזעזוע שיהיה הוא ההוכה לכך שגם כעת הקשר הוא עמוק ואמיתי, והיחס הפוגעני הוא אמנם כמובן לא רצוי,אך הוא בסך הכל מופע חיצוני ושגגתי.
במהות, האהבה קיימת והיא זו שצריכה להיות נוכחת בתודעה המרכזית שבחיינו !
