בפרשת חי שרה מסופר על השליחות של אליעזר למצוא כלה ליצחק.
הוא ביקש מה' שישלח לו את האישה הראויה ליצחק ולשם כך הוא עשה לעצמו קריטריון:
הנערה שהוא יבקש ממנה בבואה לשאוב מים שתשקה אותו, ולא רק שתסכים בשמחה, אלא היא תגדיל ראש ותאמר: לא רק לך אתן אלא גם לגמליך, היא זו שראויה להיות אשת יצחק וכלה בבית אברהם אבינו.
המסר מכך הוא:
בזוגיות מה שמחזק את הקשר הוא לא השגרה הסטנדרטית העונה על הציפיות הבסיסיות מבן/בת זוגינו. זה טריוויאלי ולא משהו שגורם לנו קירבה פנימית והתחדשות זוגית.
רק כשאנו עושים דברים מעבר לבקשה היבשה והקונקרטית, כשאנו נותנים מעל ומעבר מאשר מה שהצד השני ביקש, ולעיתים אנו אף נפתיע ונעניק דברים ופינוקים שכלל לא התבקשנו,אז, ורק אז, הזוגיות שלנו תהיה בתהליך צמיחה ולא בדעיכה או דריכה במקום.
תכונת טוב לב כזו היא המאפיינת את ביתו של אברהם אבינו ודרכו, מי שיש בה אצילות נפש ונדיבות כזו היא הראויה להיות מאושיות הבניין של העם היהודי.
התובנה הבסיסית מכך היא, שנתינה מעבר מתוך בחירה אישית וערכית, אינה מוגדרת 'פראייריות'. היא מגיעה מאבירות לב, עוצמה פנימית והבנה מעמיקה על חשיבותה של נתינה וחסד לכל הסביבה, ובעיקר ולכל לראש, לאנשים הקרובים ביותר אלינו בן/בת זוגינו!