מי שמכיר את אזור ס. לואיס, בארה"ב, יודע שהיא ממוקמת סמוך
לחיבור שני הנהרות המפורסמים, המיסיסיפי והמיזורי.

מספרים על מתמיד אחד שישב בביתו בצפון ס. לואיס ולמד תורה, כשלפתע
שיטפון גדול הגיע. הנהרות עלו על גדותיהם. כולם כמובן ברחו מאימת המים, ורק המתמיד
שלנו נשאר והמשיך ללמוד תורה – כאילו כלום לא קרה. המים כבר הגיעו לחלון. הוא הציץ
מהחלון וראה סירת הצלה. הנהג שבסירה צעק לו – "כבוד הרב, בוא ואציל אותך!"
הוא ענה – "אין צורך, אלוקים כבר יציל אותי", והמשיך ללמוד תורה.

למתמיד כבר לא היתה ברירה, הוא עלה לקומה השניה כי המים המשיכו לטפס ולעלות,
והגיעו כבר לתקרה, והוא כמובן המשיך ללמוד. המים הגיעו כבר לחלון הקומה השניה,
ועוד סירת הצלה חולפת לה ליד הבית. הפעם זו סירת משטרה. השוטרים שישבו בתוכה צעקו
לו – "כבוד הרב בוא. אנחנו נציל אותך"! "אין צורך. אלוקים כבר יציל
אותי." והוא נעץ את עיניו חזרה בגמרא, ממשיך ללמוד תורה…

והמים, גם הם המשיכו…

ושוב לא היתה לו ברירה. הוא עלה עם הגמרא שלו על הגג, כי המים כבר הגיעו
עד לתקרת הקומה השניה.

נשא המתמיד את עיניו וראה הליקופטר הצלה חג מלמעלה. הטייס אף הוא
הבחין בו, כל כולו מוקף במים על הגג של הקומה העליונה.

המסוק הנמיך טוס, והטייס צעק לו "כבוד הרב אני אזרוק לך חבל. קשור
אותו סביב המותן, וכך אציל אותך"! ההוא עונה לו "אין צורך, אלוקים כבר
יציל אותי."

אבל תוך כמה דקות הוא טבע במים…

משעלה הוא למעלה, לשמים, והתייצב בפני בורא העולם בישיבה של מעלה. הוא
פנה לאלוקים בזעקה – "למה? הרי כל כך האמנתי בך! למה לא הצלת אותי???"

ענה לו אלוקים: "שלחתי לך 2 סירות הצלה, והליקופטר. מה עוד יכולתי
לעשות?

– – – –

באותו סגנון מספרים על אדם שחיתן 7 בנות. אחרי החתונה של הבת השביעית,
כשהוא כבר קורס תחת עול החובות, הוא מגיע למסקנה שאין לו יכולת לפרוע את החובות.
רק אם הוא יזכה בלוטו, הוא יצליח.

הוא מבין לבד שעם מזל ביש כמו שלו אין סיכוי שזה יקרה… אז הוא מחליט
לבקש מבורא עולם שיסדר שהוא יזכה בפרס הראשון בלוטו.

וכך הוא מתחיל: יום-יום, בוקר-בוקר, הוא מתייצב בבית הכנסת בתפילה
לבורא עולם.

יום יום הוא קורע את השמים בתפילה ובתחנונים, לא מתייאש – עד שהוא
יזכה!

והנה מגיע היום ה-40, היום הוא יזכה! בטוח!

אחרי שהוא בוכה ובוכה במהלך כל התפילה, יוצאת בת קול מלמעלהn –

"אולי תלך פעם ותקנה סוף סוף כרטיס לוטו…?

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על המרגלים.

עם ישראל יוצא ממצרים והולך לארץ ישראל. אבל כדי שהעם יוכל להתיישב
בארץ, יש לכבוש קודם את הארץ. הקב"ה מצווה את משה רבינו שישלח מרגלים, שילמדו
את השטח ויראו איך ומאיפה ניתן לכבוש את הארץ. והמרגלים יוצאים למשימה.

יש כאן מסר אדיר! הקב"ה הרי כל יכול, למה הוא צריך את המרגלים?
הוא הרי יכול לעשות את זה לבד. אבל המסר שהקב"ה רוצה להעביר לנו בפרשת השבוע,
שלא מספיק. האדם צריך לעשות את שלו. האדם, גם אם הוא מצווה מלמעלה, לא מספיק שהוא
יסמוך על הקב"ה, הוא צריך משלו. להתייגע, להתאמץ, לתכנן. או אז – הוא יצליח.

מצד שני, כשאדם עשה את שלו, התאמץ, תכנן, והופ; נתקל בבעיה.

אז צריך לזכור שב.ע.י.ה. אלו ראשי תיבות ’בורא עולם יכול
הכל’.

התשתית, הבסיס, צריכים להגיע ממך, ואחרי שאתה תעשה את שלך, אז מגיע תור
האמונה.

אמונה בבורא עולם שהוא באמת יעמוד לצידך ויסייע לך בהצלחה.

שבת שלום ומבורך!

הרב נח סוליש.